שבוע עמוס עבר על כוחותינו, שבועות עמוסים עוד לפנינו, ומה שאני באמת רוצה לעשות השבת, זה לישון.
אם יש משהו שאין שום ספק שאני טובה בו זו היכולת לישון. ביום, בליל ובערפל, נדירים מאוד הדברים שמסוגלים לגרום לי לנדודי שינה. אם כבר, ארוכות בהרבה התקופות שבהן קשה לי להתעורר. במצב כזה, ממציאים כל מיני פטנטים מסייעים.
כשהיינו קטנים, כמעט בכל לילה, אמי נהגה להקריא לנו סיפור לפני השינה. לעולם לא הייתה שרה לנו, אני מניחה שזה מפני שלו הייתה מנסה לשיר, ההשכלה המוזיקלית שלנו הייתה מתערערת: למרות אהבתה וידיעותיה העמוקות במוזיקה, ולמרות שמיעתה האבסולוטית (היא יכלה לא רק לזהות כל יצירה כמעט מצליליה הראשונים, אלא גם להגיד אם הפסנתרן, למשל, טעה), למרות כל זאת, היא הייתה זייפנית נוראה. אז היא הקריאה לנו סיפורים, ואחד הספרים האהובים עליי היה ספר השינה של ד"ר סוס. בספר, סוס מתאר בדרכו הציורית והמשעשעת כיצד העולם כולו הולך לישון. יש שם יצור אחד חמוד, שנראה כמו כלבלב מוזר. לא מפתיע אם מכירים את היצורים של ד"ר סוס. היצור הזה הוא בעל זנב כל כך ארוך, שהוא נושך את קצה זנבו ממש דקה לפני שהוא נרדם, והזמן שלוקח לתחושת הנשיכה להגיע אל ראשו הוא בדיוק זמן שנת הלילה, כלומר, בבוקר הנשיכה מגיעה אל הראש, היצור צועק "איי!!" – ומתעורר.
מבריק.
כן, אני מודה שאני מעדיפה להתעורר מנשיקה ולא מנשיכה. מאחר שכנראה לא רק אני מתכוונת לישון וששבת מנוחה שלמה לפנינו, כל מי שזקוק ליקיצה מתוקה ומרעננת, כזו שמתעוררים בה בעונג, מתמתחים, נותנים לרוגע להשתלט עלינו וקמים אל יום חדש, מואר וריחני, יעשה את הדבר הבא: דקה לפני שאתם נרדמים, אתם מוזמנים להניח נשיקה אחת בקימור הפנימי של כף הרגל השמאלית. מותר ורצוי שמישהו אהוב במיוחד יעשה זאת עבורכם (זו הדרך שבה זה עובד הכי טוב. מניסיון.). נשיקה שתעשה דרכה אל הלב לאט, לאט, תעבור במעלה כל תא שבדרך, תתעכב בכל קפל, תתעמק בכל פיסת עור. לאט. וכשהיא תגיע אל השפתיים מחר בבוקר, היא תעיר אתכם בחיוך.
ואז, אם אפשר, תשיבו אותה לבעליה, כדי שגם הוא יחייך.
מכיוון שרב חכם אחד פעם טען שכל דבר יציב חייב להתבסס על ארבעה מרכיבים לפחות – "הזהות היהודית שלכם היא כיסא המלכות. לעולם אל תקנו כיסא שיש לו פחות מארבע רגליים, אחרת אתם עלולים ליפול" – תוסיפו עוד שלוש נשיקות לפחות, ליתר ביטחון. כל השבת תיראה אחרת.
שבת שלום ומנוחה לכולנו!
