פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: נר תמיד*


סבתא שלי היתה אשה משכילה, ילידת הארץ, שתמיד השתמשה בחשיבה ביקורתית כדי לקבל החלטות.

אבל בארץ ישראל אף פעם לא היה קל לחיות, ומכות החיים לא פסחו עליה. לכן, ליתר בטחון, השתמשה גם באמצעים משלימים.

שרוך אדום סביב פרק כף היד מגרש את השדים, נהגה לומר ולמולל את השרוך המתרברב סביב כף ידה. ליתר בטחון, החזיקה כזה גם עמוק בתוך התיק. היא לא ניסתה לכפות עלינו את האמונות האלה, אבל הקפידה להזכיר אותן בכל הזדמנות. כך למדנו שאם נשפך מלח על הרצפה זה סימן למזל הטוב, שאם סכין נופל על הרצפה תהיה מריבה, מזלג נופל – סימן שיגיעו אורחים, צרור שום על אדן החלון וחמסה בכניסה לבית יביאו מזל, ואם נלך יחפים על הרצפה הקרה יהיו לנו בעיות פוריות. מי שרואה חתול שחור חייב לירוק שלוש פעמים נגד עין רעה, כדי להיות יפה חייבים לסבול ואם נאכל בעמידה לא נגדל. פעם בשבוע, נהגה לקחת שני אוטובוסים ולנסוע לבית הקברות בנחלת יצחק, לדבר עם סבי ולקבל ממנו עצות לחיים. היא לא נתנה לעובדה שהוא נהרג כשהיתה בת שלושים ומשהו והשאיר אותה לגדל לבד את אמא שלי להפריע לה. היא נהגה לנהל שיחות שלמות מתוך שינה (תופעה שסיפקה לנו שעות של צחוק חנוק כשהיינו ילדים והיא נשארה לישון אצלנו), כך שתמיד ידענו מה מטריד אותה ואילו עצות קיבלה מהרוחות שהסתובבו באין מפריע בנשמתה. ומכיוון שהעצות האלה לא סיפקו את תאוותה לאמונות מוזרות וחסרות בדל כלשהו של בסיס לוגי (לא, הן לא היו טפלות, הן דווקא היו מלאות טעם משעשע למדי), נהגה מדי פעם ללכת ולהיוועץ עם מי שהיא קראה להן "מכשפות" – קוראות בקלפים, בקפה או כל אביזר צבעוני אחר.

היא היתה אשה קטנטונת, בעלת עיני תכלת ענקיות וצלולות שהפיקו טוב לב שופע. ממרומי מושבנו על ענני המודרנה, נהגנו להתעמר במשפטים האלה ולבטל אותם כלאחר יד. היא לא ממש התרשמה מהזלזול שלנו. זה עוזר גם למי שלא מאמין, היתה מצטטת את נילס בוהר. ובכלל, לא יועיל? לא יזיק, היתה מפטירה וממשיכה לקשור שרוכים אדומים מלווים בשוקולד פרה שהיה מוחבא גם הוא דרך קבע בתיק היד שלה, להמתקת החיים.

השבוע לפני 29 שנה בדיוק, בעודי בהריון בחודש השביעי עם בני האמצעי, היא נפטרה. קצת לפני כן, כשכבר הבינה שימיה ספורים, עוד הספיקה להשביע אותי שלא אבוא ללוויה כי "לאשה בהריון אסור להיכנס לבית הקברות, המתים עלולים לפגוע בתינוק." היא ממש התעקשה, ונאלצתי להבטיח משהו שלא התכוונתי לקיים.

נר תמיד מדליקים בעזרת שמן זית זך למאור. בחשיבה מטפורית, שמן הזיכרונות מאיר יותר מכל מטעי הזיתים גם יחד. 29 שנים אחרי, יש לי אוסף מרשים של חמסות בכניסה לבית ושרוך אדום מוחבא היטב בתוך התיק. ליתר בטחון. לא יועיל? לא יזיק.

* תודה למיכל סטולרסקי שצחקה אתי כשנזכרנו יחד באמונות המשפחתיות האהובות האלה!


כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד