גאיה בת שלוש. השמש הקטנה והמאירה שלנו חגגה היום עם כל הגן, כולל סבים-סבתות. למודת ניסיון של ימי הולדת – כן יירבו – שמחתי לראות שינוי מבורך בתפריט המתוק שהוגש לילדים: לא ממתקים וחטיפים, אלא פירות. העיקר הבריאות.
מה שלא השתנה, זו העוגה. עוגות יום הולדת כבר מזמן הפכו להפקה בפני עצמה. עוגות כדורגל, ברבי, טירה , הכל עשוי לעילא, קנוי - והמחיר בהתאם. גאיה שמחה בעוגת אנה-אלזה מפוארת וכחולה ששימחה את לב כל הקטנטנים. מה אנחנו לא עושים בשביל החיוך שלהם.
נזכרתי ביום ההולדת השלישי של אם כלת השמחה, רותם בתי-עצמי-ובשרי. הייתי אמא צעירה מאד – בקושי בת 27, ילדה בעצמי. כדוקטורנטית במכון ויצמן, זכיתי לרשום אותה למעון של ילדי המכון. ככל שהתרבו ימי ההולדת, נלחצתי. כל אמא התחרתה בשנייה ביכולתה להביא עוגה יותר מפוארת ומיוחדת – בעידן בו עדיין הכנו את העוגות בעצמנו. אחת הביאה עוגה בצורת מגרש מירוצי מכוניות, אחרת הביאה עוגה בצורת לוטוס עם בודהה. למזלי רותם רצתה עוגה בצורת פרפר, קלה יחסית להכנה. נשמתי לרווחה ורצתי להכין את העוגה לפני שהיא תתחרט ויעלה במוחה רעיון בלתי ישים בעליל. אני לא מצטיינת באפייה באופן כללי, ובהכנת עוגות בצורת איש עושה יוגה או דולפין קופץ מהמים באופן פרטני.
כמה שבועות אחרי כן, באה לבקר את רותם חברה מהגן. באמצע משחק קופסא, החברה פנתה אלי וסיפרה לי בהתרגשות: "אמא של רותם, מחר יש לי יום הולדת!"
"מזל טוב," חייכתי אליה.
"אמא שלי מכינה לי עוגה מיוחדת שלאף אחד עוד לא היתה!" המשיכה הקטנה.
נשמתי עמוק, מכינה את עצמי לשמוע על עוד רעיון הזוי. "איזה כייף," אמרתי לה. "איזו עוגה?"
מהתשובה הנרגשת-מאד שלה, הבנתי שזו הילדה עם האמא הכי חכמה בגן:
"אמא מכינה לי עוגה בצורה של מלבן!!"
שיהיו רק שמחות.
