יום האשה הבינלאומי: בשבחיה של ושתי

היא היחידה שהוצגה בפנינו בלי תווית ברורה. היא נכנסה לחיינו כשם בודד, עצמאי, שאינו זקוק לשום תואר נוסף. ושתי. לא ושתי-המלכה, לא ושתי-שסירבה, אפילו לא ושתי-הרעה או ושתי-המודחת-מתפקידה או ושתי-הפמיניסטית ובטח שלא ושתי-האמיצה. רק ושתי, ושכל אחד יצמיד לדמותה את המראה והתואר שהכי מדבר אליו.

ושתי. זו שהעזה לצאת נגד החוקים ולהודיע שזהו, עד כאן. היא לא משחקת יותר. זו שלמרות שוודאי פחדה, למרות שידעה בדיוק מה תהיה התוצאה של סירובה, אמרה לא.

לא פלא שאבותיו של הלוינשטיין'ים למיניהם, ניסו לעשות לה דה-לגיטימציה. ניסו לשכנע אותנו שושתי היתה רעה, שהתעללה בנשות ההרמון ובבנות היהודיות שבממלכתו של אחשוורוש, שהגיע לה לאבד את הכתר – אחרת עוד נעשה כמוה, חלילה. עדיף שנשתכנע שהיא היתה רעה, ושנבין שמי שעומדת על זכויותיה באופן ישיר וגלוי, נגזר עליה לאבד הכל, ואל תשאלו מי בדיוק קבע שנגזר, זה סתם קטנוני מצדכם. מלכת-אסתר היתה חכמה יותר. היא הצליחה להשיג כל מה שרצתה מהמלך ואין שום טעם להזכיר אפילו את המחיר הכבד שאסתר ודאי שילמה על כל התרגיל הזה, כי העיקר שהיא הצילה גם את כל היהודים בדרך והיתה לנו אורה ושמחה ואפשר לשכוח שהיא ממשיכה להיות נתונה עמוק בהרמון של מלך טיפש בעוד מרדכי הופך למשנה למלך, בואו נשתה עד דלא ידע.

נו, הסיפור התחיל במשתה לשוכרה ונגמר במשתה לשוכרה. יופי לנו.

אבל בסיפור המגילה, ושתי היא היחידה שאינה מתחפשת, אינה מסתירה, אינה מוכנה לשמש כחפץ ואינה משתמשת בתככים. היא ישירה, חדה וגאה כתער, וגם היא משלמת על כך את מלוא המחיר הכבד.

האם המעשה שלה דרש אומץ? אין ספק. האם הוא גם היה חכם? זו כבר שאלה אחרת לגמרי, שהתשובה עליה תלויה במבחן התוצאה שכל אחד בוחר בה מתוך תפיסת עולמו ונסיבות חייו. בעולם שבו משננים לנו שצדק וחוכמה הם שני ניגודים שצריך לבחור ביניהם, כל תשובה תשאיר אותנו מתוסכלים.

כבר ראיתי אינסוף מלכות-אסתר. קל לזהות אותן. הן בדרך כלל ילדות קטנות, לבושות כנסיכות מתוקות, שרביט בידן וכתר לראשן. ראיתי גרסאות רבות של מרדכי-היהודי, שתמיד לובש בגד מעורר כבוד, זקנו עבות ולפעמים הוא אפילו רכוב על סוס קרטון. אפילו לא מעט המן-הרשע ראיתי, שתחפושתם דמתה יותר לשדי שאול מאשר לסתם אדם מרושע שקשה לזהותו מיידית. לפעמים הם אפילו מניחים חבל תלייה סביב צווארם. קצת ציניות משועשעת עוד לא הזיקה לאף אחד.

אבל לא ראיתי ולו ושתי אחת.

אולי בגלל שבכל כך הרבה תחומים בחיינו, אנחנו מתקשים ליישם את מה שהיא מייצגת.

היא תמיד תישאר זו שברגע האמת, אמרה לא.

ולזה, פשוט אין תחפושת.