מחשבה # 1: על תבונה ורגישות
"גם-לי גם-לך לא יהיה" (מלכים א', ג', כו')
אחד המוטיבים המחברים בין פרשת "מקץ", המתחילה בפתרון חלומות פרעה על ידי יוסף, לבין ההפטרה שלה, המתארת את משפט שלמה, הוא אינטליגנציה רגשית - זו של מי שיהפוך למשנה של האדם החזק בעולם העתיק, וזו של החכם באדם. היכולת של שניהם להתבונן אל נפש העומדים לפניהם, בין אם מדובר בשליט ובין אם מדובר בזונה, מוכיחה כי לא די בחוכמה, בעושר ואפילו לא בהזדמנות - יש צורך בתבונה.
"אַשְׁרֵי אָדָם, מָצָא חָכְמָה; וְאָדָם, יָפִיק תְּבוּנָה" (משלי, ג', יג')
חוכמה מוצאים, אבל תבונה - צריך להפיק. לקחת את מקורותיה מתוך החוכמה, לעבוד ולהשקיע על מנת למצות מתוכה את היכולת להשתמש בכל הנגזרות של התבונה: התבוננות, הבנה, בינה. אחד הדיונים המרתקים, החוזרים על עצמם ביני לבין הסטודנטים שלי בכל פעם מחדש, עוסק בקשר בין התבוננות לבין מנהיגות: כדי לדעת מיהם התלמידים שלכם, אתם צריכים להתבונן בהם. מתוך ההתבוננות הזו, נובעת ההוראה המשמעותית באמת.
כשיוסף פותר את חלום פרעה, הוא מתבונן אל תוך נפשו של העומד בפניו, מבחין בפחדים, בציפייה ובאומץ הנמצאים בה, ומכל אלה הוא מפיק את תבונתו. גדולתו של יוסף אינה העובדה שפתר נכון את החלום: גדולתו היא שהוא הבין את פרעה - ומכאן ואילך הוא הופך למנהיג. כששלמה מבצע את פעלוליו מול כל העם במשפט האמהות, הוא מוכיח שגדולתו אינה נובעת מכך שהוא חכם, אלא מכך שהוא נבון - ומכאן ואילך העם כולו הולך אחריו.
בשורש שני הסיפורים, נמצא החלום - יוסף פותר את חלומות פרעה, משפט שלמה מתרחש לאחר שמספרים לנו ששלמה חלם. בשניהם יש קשר ישיר ואמיץ בין חלום לבין מציאות. תחשבו על זה כעל מסר יפהפה, אותו למדנו כבר מחולם שקדם להם: שעות השינה, הזמן בו אנחנו הכי חשופים ופגיעים, הוא הזמן בו ניתנים לנו סולמות וחבלים על מנת להתמודד עם שעות המודעות המלאה. כדי שהראש יוכל ליהנות מאוויר הפסגות שבעננים, חייבים שהרגליים תעמודנה על קרקע יציבה. רק כך אפשר יהיה ללוש חלומות לכדי יצירת מציאות המשנה חיים.
אמרו מעתה: מנהיג ראוי הוא זה היודע להוביל בתבונה ורגישות, בלי לאבד את החלום מחד, ובלי לתת לחלום למחוק את המציאות מאידך.
מישהו מכיר 120 איש שמסוגלים לעשות זאת?
מחשבה # 2: לצאת מארגז החול
כל מה שאני באמת צריך לדעת לגבי איך לחיות ומה לעשות וכיצד להתנהג, למדתי בגן הילדים, כתב הסופר רוברט פולגום. לטובת אלה מכם שלא מכירים את הטקסט הכל-כך ישיר ויפהפה שלו, הרי לפניכם כללי ההתנהגות הראויים, שלטענתו - למד כבר בגן:
"שתפו את החברים שלכם בכל. שחקו בצורה הוגנת. אל תכו אנשים. החזירו את הדברים למקומם. סדרו את הבלגן שלכם. אל תיקחו דברים שאינם שלכם. אמרו סליחה אם פגעתם במישהו. רחצו ידיים לפני האוכל. הורידו את המים בשירותים. עוגיות פריכות עם חלב קר יעשו לכם טוב. הקפידו לחיות חיים מאוזנים - ללמוד קצת, לחשוב קצת, לצייר, לשיר, לרקוד, לשחק ולעבוד כל יום קצת. שכבו לנוח כל יום בצהרים. בצאתכם לעולם היזהרו ממכוניות, החזיקו ידיים והישארו יחד. היו מודעים לדברים הנפלאים. זכרו את הזרע הקטן על מצע של צמר גפן: השורשים מעמיקים, הצמח גדל מעלה ואיש אינו יודע בדיוק כיצד או מדוע, אבל כולנו כאלה. דגי זהב, אוגרים ועכברים לבנים ואפילו זרע הקטן בצלוחית - כולם מתים, כך גם אנחנו. זכרו את ספרי הילדים, את אחת המילים הראשונות שלמדתם - המילה הגדולה מכולן - להסתכל.
כל שעליכם לדעת נמצא איפשהו ברשימה הזאת. כללי הברזל: אהבה, היגיינה בסיסית, אקולוגיה, פוליטיקה, שוויון וחיים שפויים. קחו כל אחד מהפריטים האלה והרחיבו אותם למונחים מתוחכמים של מבוגרים, ישמו אותם בחיי המשפחה שלכם, בעבודה, בממשלה או בעולם ותראו שהכול עדיין נכון, ברור ויציב. שערו בנפשכם איזה עולם טוב יותר יכול היה להיות אילו כולנו - העולם כולו - היינו מקבלים עוגיות פריכות וחלב קר בכל יום אחר הצהרים, ואז נשכבים לנוח עם השמיכות שלנו... אילו לכל הממשלות הייתה מדיניות בסיסית להחזיר תמיד דברים למקום ולסדר את הבלגן שלהן. וזה עדיין נכון, ולא משנה בני כמה אתם - בצאתכם לעולם, כדאי להחזיק ידיים ולהישאר יחד..."
התבוננות במנהיגות הישראלית והעולמית כאחד מוכיחה מכנה משותף אחד לכולם:
אף אחד מהם עוד לא רכש את הכללים שפולגום שרטט, המאפשרים יציאה נבונה ורגישה מארגז החול.
מישהו מכיר גננת טובה?
