פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: שמחת עניים


העולם מצחיק, אז צוחקים

אולי זאת האנטיביוטיקה החזקה שאני לא מורגלת אליה ושמצליחה לגרום לעולם לקבל צבעים חדשים, אבל בימים האחרונים אני מוצאת שעשוע בלא מעט דברים.

כך, למשל, בשיחה עם כמה חברות, עלו ציטוטים מכל מיני סרטים שכולנו אוהבים. כל אחת השתמשה בציטוט אחר, מלווה בפרשנות האישית שלה. מ"חברים" ו"הנסיכה הקסומה", "הארי פגש את סאלי" ו"חלף עם הרוח", ובעיקר "קזבלנקה" האלמותית, שהציטוטים שלה מככבים גם ביצירות נהדרות אחרות (כמו "מכל האתרים, בכל הרשת, הייתי חייב להקליק דווקא על האתר שלו…" הזכור לטוב של הומר סימפסון). אבל כולנו הסכמנו שלמרות שכל שהציטוטים האמנותיים האלה שימושיים, השבוע קיבלנו ציטוט טרי, חדש-דנדש, מהמציאות שתמיד עולה על כל דמיון. אחרי שטורקיה הכעיסה את רוסיה, פוטין איים עליהם במה שיהפוך מעתה לציטוט שימושי מאד: "אם לא תתנהגו יפה, אני אקנה עגבניות מישראל!!"

גולת הכותרת היתה ללא ספק באחד הבקרים, כשהייתי בדרך למשרד והקשבתי לתכנית של רזי ברקאי. הוא דיבר על תקציב המדינה, או ליתר דיוק – על אחד מהסעיפים, המעמיד שני מיליון שקלים לטובת "פריון על פי ההלכה". המרואיין, רב של עמותה העוסקת בנושא, הסביר את חשיבותו. מהסבריו אפשר היה להבין שלזוגות חרדים הנדרשים לסיוע באמצעים טכנולוגיים על מנת לקיים מצוות פרו ורבו, לא די ברופאים, מדענים ומהנדסים שזו מומחיותם. נדרשים גם משגיחים מטעם ההלכה, על מנת לוודא שייוולד – ואני מצטטת במדויק: "ילד גלאט".

מזל שבדיוק עמדתי ברמזור, אחרת הייתי בוודאי עושה תאונה. לפי תגובתו ולמשמע קולו הנחנק-משהו, כנראה שגם את רזי ברקאי זה הפתיע. "רגע, מה אמרת? תחזור על זה שוב? אמרת ילד גלאט?" ברקאי חזר על המילים, ואני יכולתי לדמיין את הלסת שלו נשמטת לרצפה. כבוד הרב המרואיין לא התבלבל, והשיב "כן, ילד גלאט." ילד שיהיה כשר ויהודי מוחלט על פי כל כללי ההלכה. להחזיק משגיחי כשרות של הילודה עולה כסף, הסביר הרב.

רגע, שאל ברקאי. הזרם של ש"ס מקבל שני מיליון שקלים, אבל יש סעיף תקציבי זהה נוסף, של יהדות התורה. כדי לשמור על פריון לפי ההלכה, היא תקבל, בנפרד ובנוסף, 3 מיליון שקלים.

טוב, זה ברור, ענה הרב בנחת. ילד אשכנזי, יקר יותר.

לפי מצב העניינים, נראה לי שכדאי להמשיך את האנטיביוטיקה הזו עד להודעה חדשה. העולם נראה הרבה יותר משעשע. בימים אלה, אין לזלזל בכך.

* למי שלא מכיר – זה הזכיר לי בדיחה ישנה:

פריץ העיירה הטיל מסים על היהודים. באו אליו נציגיהם והתחננו בדמע: אנחנו לא מסוגלים לעמוד במיסים החדשים, בקושי יש לנו די כסף לאוכל. הפריץ התעלם ושילח אותם מעליו. לאחר כמה חודשים, שוב העלה הפריץ את המסים. שוב הגיעו נציגי היהודים, והתחננו בדמע: ילדינו כבר מהלכים יחפים, מנין נשלם לך עוד? הפריץ התעלם ושילח אותם מעליו. וכך חזר על עצמו התהליך גם בפעם השלישית והרביעית: הפריץ מעלה מסים, היהודים באים לבכות, הפריץ מתעלם.

בפעם החמישית, היהודים לא הגיעו. חיכה הפריץ יום, יומיים, ולבסוף לא התאפק ושלח את סריסו לבדוק מה קרה ליהודים שלו. חזר הסריס ואמר: הם כנראה השתגעו, כי במקום לבכות על העלאת המסים, הם יושבים להם וצוחקים, צוחקים.

אמר הפריץ: הבנתי. מעתה, לא אעלה יותר את המסים. אם במצב הזה הם כבר לא בוכים אלא צוחקים, סימן שהם כבר באמת מיואשים.

שבת שלום!


כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד