פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת – פרשת בהר: שופוני, כי חשוב אני.


שנת שמיטה מזכירה לנו שתחושת בעלות וצורך בניכוס הם נושאים מתחום היוהרה וההתנשאות, שלא רק הזהירות יפה להם, אלא בראש ובראשונה – הענווה

"גוליבר היה גמד עם שיגעון גדלות – היו רבים כמוהו בארץ ליליפוט" יהונתן גפן.סיפור חסידי מספר על שני אנשים שרבו ביניהם על חלקת אדמה אחת. זה אומר שלי היא, וזה אומר שלי היא. הגיעה המריבה ביניהם לטונים צורמים במיוחד, הקיפה את משפחותיהם ושכניהם ועוררה פולמוס קשה. רגע לפני הטלת חרמות, החליטו ללכת לבורר. הקשיב הבורר היטב לטיעוניו של הראשון, האזין לעומק לטיעוניו של השני, רשם לפניו את דברי האחד, רשם לפניו את דברי השני. ואז, דרש הבורר משניהם כי יהסו. עוד הם עומדים לפניו שקטים, השתטח הבורר על הארץ, הטה אוזנו לרגביה והאזין. אחרי כמה דקות קם ממקומו, היטיב את בגדיו והסביר: החלטתי לשאול את האדמה עצמה למי משניכם היא שייכת. פערו שני היריבים עיניהם ושאלו: ומה אמרה האדמה?חייך הבורר וענה: האדמה השיבה, ששניכם שייכים לה. השנה השביעית לעבודת ארץ תהיה שנת שבתון, מצווה לנו פרשת "בהר". פרשנויות שונות ניתנו למצוות השמיטה. הפרשנות הקלה, המיידית, היא הפרשנות החקלאית-אקולוגית, הטוענת ששנת שמיטה נועדה להתחדשות משאבי הקרקע. פרשנות אחרת טוענת ששנת השמיטה נועדה לאפשר לנו, אחרי שש שנות פרנסה ועבודה, לעסוק שנה אחת לא בעניינים גשמיים ופרקטיים – אלא בהרחבת הדעת ובנושאים רוחניים.פרשנות נוספת, שנזכרתי במלוא חריפותה ממש לאחרונה, טוענת ששנת השמיטה נועדה להחזיר אותנו לפרופורציות. "הארץ לא תימכר לצמיתות, כי לי הארץ" אומרת התורה בשם האל ומזכירה לנו שתחושת בעלות וצורך בניכוס הם נושאים מתחום היוהרה וההתנשאות, שלא רק הזהירות יפה להם, אלא בראש ובראשונה – הענווה. זו נובעת, בין השאר, מההבנה שלא רק שמותר לנו עצמנו לקחת לפעמים פסק זמן מכל הדברים המאד-מאד-חשובים-וחיוניים שאנחנו עוסקים בהם, אלא גם שאותם דברים מאד-מאד-חשובים-וחיוניים ממשיכים וימשיכו להתקיים (ולעיתים אפילו, ראו זה פלא, לשגשג) – גם בלעדינו. שנת שמיטה היא סוג של התרסה נגד כל אנשי ה"שופוני, כי חשוב אני".בשנים האחרונות, אני פוגשת יותר ויותר "אנשי שופוני" כאלה, ההולכים ומתרבים סביבנו. אנשים שמצהירים שהם "השאירו חותם", "הביאו בשורה לעולם", ולכן תפקיד שאר העולם הוא להודות, לשבח, לפאר ולרומם אותם – "לתת להם את הכבוד והנכסים המגיעים להם."אני נוטה להתייחס להצהרות כאלה בחשדנות וגיחוך, שלא לומר ביטול, המצטרפות לציניות המופלאה של חולות הזמן. מי שדורש כבוד, מי שההכרה בייחוד שלו חשובה יותר מהייחוד עצמו, מי שחושב שהוא יכול "לקנות ארץ לצמיתות" – שייצא בבקשה לשנת שמיטה. אולי זה יעזור לו לראות את עצמו בפרופורציות הנכונות. זה בוודאי יכול להחליף את הצורך שלנו בפראמין.* *תרופה נגד בחילות


כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד