זהו את האנשים האלה, שנמצאים אתכם ליד שבריכם ביראה ובכבוד, שהמושג "להיות" הוא באמת חלק מנשמת אפם. אמרו להם תודה.
"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שערך". פרשת שופטים. שיפוט ושיטור, שני מרכיבים הכרחיים, משולבים, הנדרשים לשליטה ולשמירה על סדר. פרשת שופטים מוסיפה ומדגישה: יש לשפוט משפט צדק, כלומר – עלול להיות גם משפט מסוג אחר. ההדגשה הזו מזכירה לנו חסרון אנושי, שאיש מאתנו אינו חף ממנו: הקלות שבה אנחנו שופטים את האחר, קלות שפעמים רבות מדי אין שום קשר בינה לבין צדק. חז"ל טענו שההכפלה "צדק צדק תרדוף" כוונתה לשוב ולהזכיר שצדק יש להשיג באמצעות צדק: צדק בצדק תרדוף.
אבל היעדרה של האות ב' מאפשרת פרשנויות נוספות להכפלה הזו. אחת מהן היא צדק, ועוד צדק, ועוד צדק. הצדק שלי, אינו בהכרח הצדק של האחר. בין המקרים הקיצוניים של שחור ולבן, נמצאים אינספור גוונים. חייבים להתחשב בהם, בגוונים האלה. כי צדק אינו רק דין, אלא גם חסד וחמלה. ואותם שערים שיש לשים בהם שופטים ושוטרים, אינם רק שערי העיר – אלא בראש ובראשונה שערי הנשמה.
הטקסט הבא שוטט לו, אנונימי, במרחבי הפייסבוק השבוע:
"אם תפגוש אדם שבור,
שב אתו
על סף השבר הארור.
אל תנסה לתקן,
אל תרצה שום דבר.
ביראה ובאהבת הזולת
שב אתו
שלא יהיה שם לבד."
כדי שיתקיימו גם החסד והחמלה, צריך קודם כל לראות את האחר מתוך התבוננות עמוקה, לראות עם הנפש, ראיה שהיא מפגש.
הנה לכם משחק חשיבה לקראת שבת: נסו לזהות – מי יודע לפגוש אותנו בשברנו? לזהות את השבר כי הוא מתבונן, באמת מתבונן, בנו? וכשכבר פגש בשברנו, האם הוא יודע להיות אתנו ביראה ובכבוד ליד אותו שבר, שלא נהיה שם לבד? או שהוא מושך בכתפיו ומפנה את גבו, מוסיף שבר על שבר?
ועוד: ליד השבר של מי חשוב לנו לשבת, ויתרה מזאת – ליד השבר של מי אנחנו מסוגלים, ביראה ובכבוד, פשוט רק לשבת, כך שהוא לא יהיה לבד?
אחרי שתזהו את האנשים האלה, שהמושג "להיות" הוא לא רק הצהרה אלא חלק מנשמת אפם – גשו אליהם, העניקו להם חיבוק ואמרו להם תודה.
