פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: כשהאדמה רועדת, הג'ין משתחרר


האדמה המתהפכת שחררה כמה וכמה ג'ינים, שבאצטלא של דת, פמיניזם או הומניזם השתלחו בהורים ותינוקות מבוהלים, שפשעם היה שהם משפחות פונדקאות

"כשהאדמה רועדת, הג'ין משתחרר", קבע מרוקאי זקן שפגשתי בהרי האטלס לפני שנים.

השבוע, האדמה המתהפכת שחררה כמה וכמה ג'ינים, שבאצטלא של דת, פמיניזם או הומניזם השתלחו בהורים ותינוקות מבוהלים, שפשעם היה שהם משפחות פונדקאות.

שישי לפנות ערב. השולחן ערוך, גם הארוחה כבר ממתינה להיות מוגשת. בר הגיע לשבת מהצבא. רותם, תום והבנות בדרך אלינו. לירי, הנכדה הבכורה בת השלוש, מאד נהנית מהעובדה שהיא היחידה מארבע הנכדות שכבר יושבת אתנו לשולחן בעוד "התינוקות", כמו שהיא קוראת להן, ישובות או שוכבות בעגלותיהן. התאומות, נכדות הפונדקאות שלנו, ישנות בעריסותיהן כרגע. רועי מראה לי תמונות של הבנים של ברוק, הפונדקאית. אתמול הם שלחו תמונות של הכלב החדש ושל עצמם בגינת ביתם. ברוק ובעלה מחייכים ברקע. בשיחה הקבועה שלהם, המתקיימת בסקייפ אחת לכמה ימים מאז שהתאומות נולדו וחזרו ארצה, ברוק סיפרה שהיא התחילה לעבוד. הם מקווים להגיע בחודשים הקרובים ארצה, לבקר את המשפחה שהם היו המפתח העיקרי שאפשר את הקמתה.

כשרועי וארז הודיעו שהם מתכננים להפוך למשפחה, כמעט כל סוגי הרגשות התערבלו לי בבטן. בעיצומן של ההתרגשות, השמחה והדאגה, לא אכחיש שחשתי גם קושי מוסרי כלפי הנשים המשתתפות בתהליך. כל הסטיגמות שבאו לידי ביטוי בימים האחרונים, אחרי רעידת האדמה בנפאל, עלו לי בראש. הן בוודאי נשים במצוקה כלכלית קשה שצריכות את הכסף כדי לא לרעוב, או כי לוחצים עליהן במשפחה; האם באמת יש הבדל בין סחר כזה בגופן לבין סחר בשביל מטרות אחרות; בוחרים את התורמת והפונדקאית על סמך בדיקות, ראיונות ואפילו תמונות, קצת כמו שבוחרים נתח בשר באטליז; והכי קשה: אחרי תשעה חודשים, מייד אחרי הלידה, ייקחו ממנה את התינוקות. התמונה שדמיינתי בעיני רוחי נראתה לי קשה מנשוא.

המציאות שלמדתי להכיר היתה שונה מכל הסטיגמות האלה. הפונדקאיות היו נשואות ואמהות לילדים, ממעמד סוציו-אקונומי בינוני ומעלה, שבחרו לסייע לאחרים להפוך למשפחה, מתוך תפיסה אידיאולוגית חזקה. היא גם זו שאפשרה להן ללדת היישר אל החיבוק הממתין של ההורים – סטרייטים וחד מיניים כאחד. הפונדקאות לא היוותה עבורן דרך ליציאה מעוני או להשבחת מעמד כלכלי. בחלק ניכר מהמקרים, הקשר בינן לבין הזוגות היה ונשאר קשר אנושי חם. אני מכירה מקרים כאלה גם בארץ. זו יכולת נתינה יוצאת דופן, מהסוג שאני מודה שבאופן אישי, לא הייתי מסוגלת לו. אולי בגלל זה כל כך קשה לנו לזהות ולהבין את היכולת הזו, כשהיא מופיעה למול עינינו. היא נדירה.

המתלהמים נגד פונדקאות בתואנה של הגנה על נשים, בדרך כלל מחביאים מאחורי טענותיהם חוסר ידע, פחד ודחייה – של השונה, של השינוי או של שניהם יחד. סביר להניח שלו היו זקוקים בעצמם לסיוע כזה, טענותיהם היו נעלמות.

בינתיים, הילדות הולכות וגדלות. הן צוחקות, מתחילות לשחק ולקשקש אל סביבתן. בעיקר, הן מזהות היטב את ההורים שלהן. אשר לי, אני שוב נהנית להתבונן בילד שלי ובבן זוגו, ולראות איך הם לומדים להיות הורים. בעיקר אני נרגשת לראות את רועי הופך לאבא מדהים, בדיוק סוג האבא שחלמתי וידעתי שהוא יהיה.

המשפחה הקלאסית כבר מזמן שינתה את פניה. אם זה טוב או לא, יקבעו רק טיב האהבה, הביטחון והטיפול שיעניקו הורים לילדיהם. זו לא שאלה של מגדר. זו שאלה של אנושיות. חלק ניכר מהפונדקאיות, מבינות את זה היטב.

וכל הג'ינים הדואגים והצדקנים, שיחזרו לבקבוקים שלהם.


כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד