כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד

פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: זקוקים זה לזה


"חושבים שאנחנו מוזרים, וחנונים, אבל זה לא נכון – ילדים, היזהרו מוויתור על המתמטיקה והמדעים!"

"אני נותן לא מעט הרצאות בפני הקהל הרחב, במטרה לנסות להסביר להם במה אני עוסק. כמעט תמיד, הקהל הוא מבוגר, שלא לומר ברובו פנסיונרים. כבר השלמתי עם המצב הזה. אבל כאן, הרוב צעירים, ממש צעירים! בני נוער, סטודנטים…איך הצלחתם להביא אותם?!" (פרופסור במדעים מתפעל מהרכב הקהל של למעלה מ-400 משתתפי הכנס השנתי של קרן וולף 28 במאי 2015).

הירידה בלימודי המתמטיקה והמדעים מדאיגה מאד. כבר עתה קיים מחסור חמור במדענים ומהנדסים, מחסור שבמדינת ישראל הוא לא פחות מאיום קיומי. כתוצאה, קיימות יוזמות שונות, במערכת החינוך ומחוצה לה, שמטרתן לעודד תלמידים לבחור ללמוד מתמטיקה, מדעים וטכנולוגיה כמקצועות מורחבים. אבל גם אם מחצית מהתלמידים יבחרו בלימודים אלה – אחוז ששום רפורמה להוראת מתמטיקה ומדעים בעולם לא הצליחה להגיע אליו, לתשומת לבם של השרים החדשים – עדיין יישאר "מיעוט" של מחצית מהתלמידים שיבחרו במקצועות אחרים, הנדרשים אף הם לשגשוגה של תרבות מתקדמת. בלי להבין את משמעות הקשר שבין מקצועות ההנדסה ומדע לבין חיי היומיום של האנושות, צעירים אלה – שיהפכו להיות קובעי מדיניות, מקבלי החלטות ומפתחי תרבות וחברה – לא יבינו מדוע עליהם להשקיע משאבים כלכליים ואנושיים בתחומים, שאין להם שום קשר אליהם. זו אחת המטרות המרכזיות של התפתחות התחום הנקרא "הנגשת המדע".

"הנגשת המדע", או לחילופין "תקשורת המדע", הפך לנושא בוער במחצית המאה הקודמת. הוא נולד מהתפיסה לפיה המדע מיועד למדענים, שהם קומץ משוגעים-לדבר שמבינים רק את עצמם, וששאר הציבור מנותק מהמדע ואינו רוצה או גרוע מכך – אינו מסוגל – להבין אותו. התפיסה הזו אינה עושה חסד עם אף אחד מהצדדים: מצד אחד, היא מציגה את המדע כתחום מנוכר, משהו שמתרחש במגדלי שן על ידי טיפוסים תימהוניים וחנונים, שזחלו אל מתחת למיקרוסקופ או משייטים להם בין נוסחאות, מבלי לעצור כדי ליהנות מהמציאות. מצד שני, "שאר הציבור" נתפס כאוסף חסר דעת, שבמקרה הטוב הוא כמו ילד שצריך להסביר לו דברים חכמים לאט ובזהירות, ובמקרה הרע הוא אינו ברמה אינטלקטואלית גבוהה מספיק – שלא לומר שהוא פשוט טיפש – מכדי להבין את המורכבות שבמדעים. המציאות של שני הצדדים היא, כמובן, שונה מאד: המדעים הם חלק מכל אחד מפרטי היומיום של כולנו, בעלי רלוונטיות והשפעה על כל החלטה שאנחנו מקבלים וכל דבר שאנחנו עושים, גם אם איננו מודעים לכך; ויכולתו ורצונו של "הציבור הרחב" להכיר ולהבין זאת, גבוהים מכפי שהיו אי פעם בתולדות האנושות. פעילויות "הנגשת המדע" למיניהן נועדו לצמצם את הפער הזה, בין התפיסה לבין המציאות.

יש דרכים שונות להנגיש את המדע. מערכת החינוך, צה"ל, קרנות וארגונים עסקיים מנסים להפוך את המתמטיקה והמדעים לנגישים ומושכים יותר. במישור הבלתי פורמאלי קיימת בשנים האחרונות פריחה עצומה של מיזמים להנגשת המדע. ברוב המקרים מדובר בהרצאות, כנסים וימי עיון שבהם מדענים ומהנדסים מספרים על עבודתם. הפעילויות האלה מתקיימות במרחבים שונים – אולמות, חדרי דיון וכמובן, פאבים ובארים – במילים "שוות לכל נפש", אם יש דבר כזה. מניסיון אישי אני יכולה לספר שההרצאות האלה בדרך כלל מלאות וגדושות קהל בכל הגילאים. זו אכן דרך נפלאה ליצור שיח ציבורי בנושאים מדעיים וטכנולוגיים כאחד, שהם רלוונטיים לכולנו. דרך נוספת היא מפגשים בין מדענים לבין אמנים מתחומים שונים (ספרות, תיאטרון, מוזיקה ועוד) שבהם שני הצדדים משוחחים על הדומה והשונה ביניהם. גם אלה בדרך כלל מפגשים מרתקים ופותחי עיניים.

את כל אלה אנחנו עושים גם בקרן וולף. הוספנו לזה עוד כמה אלמנטים. כך, למשל, בכל המפגשים, אנחנו מוצאים דרך להאיר גם את הפן האישי של כל העוסקים במלאכה. כשזוכי פרס קריל – פרס הניתן למדענים המצטיינים הצעירים של מדינת ישראל – יושבים לדיון עם תלמידים על מחקריהם, אנו מבקשים מהם לספר גם על חייהם האישיים: כיצד נראים חייו של חוקר? אילו צמתי קבלת החלטות משמעותיים היו להם, וכיצד השפיעו על דרכם? כיצד נראים חיי המשפחה שלהם, מה התחביבים שלהם, מה עוד ממלא את חייהם? וכדומה. ברוב המקרים, החוקרים נענים ברצון והקהל מאזין בשקיקה ושואל שאלות נוספות.

גם לזוכי פרס וולף הבינלאומי אנחנו לא עושים הנחות בהיבט הזה. אתמול התקיים הכנס הארצי השנתי של קרן וולף, בו השתתפו למעלה מ-400 חוקרים, סטודנטים ותלמידים מרחבי הארץ. בעת הצגתו של כל אחד מהזוכים, הוקרנו ברקע תמונות שלהם מחוץ למעבדה – זוכה אחת, מנגנת בפסנתר; השני, בונה גיטרות; השלישי נרדם עם נכד על הידיים, הרביעי מטפס על הרים והחמישית – רצה בפארק עם הכלבים שלה. סיפרנו פרטים מחייהם האישיים. במקביל, קבוצה של בלוגרים צעירים – 10 תלמידי כיתות יא'-יב' מתיכון רמת יוסף בבת ים – דיווחה במהלך הכנס אל עמוד פייסבוק שהם הקימו במיוחד לכבוד האירוע. תוך כדי הכנס, הצצתי ברשמים שהם העלו.

אחת הנערות כתבה: "ראשי תיבות יצירתיים למילה NASA: never a straight answer – יש לכם רעיון למשהו טוב יותר? נסו גם בעברית (נאסא)…

שניה כתבה: "חושבים שהם משוגעים, חושבים שהם מוזרים, אבל הם בסך הכל בדיוק כמונו"

אחר דיווח על מילותיה של זוכת פרס וולף בחקלאות, שאמרה: "קחו לדוגמה תוכניות (טלוויזיה) כמו "המפץ הגדול", שם מוצגים העוסקים במדע כ"חנונים". אנחנו חייבים להבין שזה כלל וכלל אינו נכון, בתחומי המחקר נדרשת עבודת צוות רבה ויכולות חברתיות גבוהות".

"כשדיברנו, היתה דממה," ציין אחד הדוברים. הילדים האלה ישבו בשקט והקשיבו, באמת הקשיבו! ואז, מבוגרים וילדים בני 16 כאחד, פתחו את הפה ושאלו שאלות שהעידו שהם מבינים…"

זו היתה חגיגה מרהיבה של חשיבה ועשייה אנושיים. דוברי הכנס כללו את הטובים שבטובים, כולם מנהיגים בתחומיהם, זוכי פרס ישראל, פרס וולף ואנשי מקצוע מתחומי דעת שונים. אם אנחנו רוצים להבטיח שגם בעתיד יתקיים שיח מהסוג שהתקיים אתמול, כדאי להטות נפש חפצה להפצרתו של זוכה פרס וולף במתמטיקה:

"אל תוותרו על המתמטיקה והמדעים," אמר והביט במאות התלמידים שישבו באולם. "אנחנו – המדענים והחברה האנושית כולה – זקוקים לכל אחד ואחת מכם!"