היית לי עת
לא יום ולא לילה,
בי נטעת שכרון ומכאוב.
וקירבתי אותך
עד אותי הקרבת,
ובנית ביתך בקרוב.
והייתי לך
הקדישה בעיניים.
אך ראה, חותמך בגופי!
כי לך נשארו
פעמי צהריים,
אך רז הלילה – הוא לי.
* פורסם בכתב העת "שבילים" – גיליון עץ השדה; מוצג בתערוכת משוררים, מרכז עינן, מודיעין
