פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

תבונה טכנולוגית: האינטליגנציה הנשכחת*


זו תכונה ייחודית ליצורי אנוש: תבונה טכנולוגית – הצורך התמידי של האדם להתגבר על מגבלותיו הביולוגיות ויכולתו להרחיב אותם באמצעות טכנולוגיה.

"אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה נסעתי לאמריקה," אמרה דודה ציפורה בת התשעים לבני בן השש, כשבאנו להיפרד ממנה לפני נסיעה לדיסניוורלד. עיניה התכסו דוק של נוסטלגיה השמורה רק למי שכבר חווה וראה הכל. "הייתי בת שש עשרה. חודש ימים נסענו, עד שזכיתי והגעתי לניו יורק…"

"חודש ימים?!" קפץ בן השש בתדהמה, "לא יכול להיות! באיזו חברת תעופה טסת?!…"

אנו חיים באחת התקופות המסעירות ביותר בהיסטוריה האנושית: קצב השינויים בידע וביכולת האנושיים הגיעו לקצב הנושק לקצב סינגולרי. הידע האנושי שהוא בימינו נחלת הכלל, מקיף את כל ההיבטים של מציאות חיינו. אנו חיים ב"כפר גלובלי", שבו אמצעי תחבורה ותקשורת משוכללים, לוויינים ומחשבים מתקדמים הפכו את כדור-הארץ לסביבה אחת, וכל תושביו מסוגלים לא רק להיפגש, לתקשר ולהחליף מידע זה עם זה בזמן אמת, אלא גם לפעול יחד להשגת מטרות משותפות.

גורמים שונים מסייעים בידינו לקדם את אורחות חיינו למצבם הנוכחי, והם ממשיכים לפעול ולהריץ אותנו קדימה. אחד הגורמים אלה הוא תכונה ייחודית ליצורי אנוש: תבונה טכנולוגית – הצורך התמידי של האדם להתגבר על מגבלותיו הביולוגיות ויכולתו להרחיב אותם באמצעות טכנולוגיה. בתקופה בה אנו ניצבים בפני מהפכה סינגולארית, ראוי ונכון לבחון שינויים אלה מחדש ולהעריך כיצד יש להתמודד עמם.

תבונה טכנולוגית: אחת מיכולות התבונה האנושית

סקר קצר של תפיסות מוכיח, כי מרבית האנשים מפרשים טכנולוגיה ככלים, במיוחד כלים ומכשירים משוכללים. אלה שעוצרים לחשוב על ההגדרה יותר לעומק עושים צעד נוסף וטוענים שהטכנולוגיה היא ידע המיושם לייצור כלים ומתן פתרונות מעשיים לצרכים אנושיים. אך הגדרה זו אינה כוללת את מלוא ההיקף של מהות הטכנולוגיה, כשם שיצירה מוסיקלית או אפילו היכולת ליצור אותה אינם מגדירים את מלוא ההיקף של מהות המוסיקה. הטכנולוגיה היא תהליך חשיבה ועשייה מורכב, ספירלי ותמידי, הנובע מצורך בסיסי המייחד את האדם: לתת מענה לצרכיו ולשפר אותו, שוב ושוב ושוב, ללא לאות, הפסקה או סיפוק. בחינת היכולת הטכנולוגית מגלה כי היא מורכבת ממערכת שלמה של כישורים, ששום יצור חי אחר אינו מפגין.

אנו נוטים לחלק את מכלול הכישורים האנושיים לקבוצות – יכולת מתמטית, כישורים לוגיים, כשרון מוסיקלי. האוורד גארדנר, פרופסור לפסיכולוגיה ולחינוך מאוניברסיטת הרווארד, זיהה לפחות שבע קבוצות כאלה וקרא להן אינטליגנציות. לטענתו, האינטליגנציה האנושית מכילה מערכות של כישורים, שתפקידן איתור בעיות או צרכים, הצגת שאלות בקשר לבעיות אלה ויצירת אמצעים לפתרונן. כל אינטליגנציה היא מערכת שלמה של כישורים, וכל אחד מאיתנו נולד עם מכלול הכישורים הללו. בשילוב עם השונות הגנטית, נוצר מגוון מאד רחב של דרכי הביטוי של יכולות אלה. כך, למשל, היכולת להלחין מוסיקה, היכולת לנגן והיכולת לשיר שייכות שלושתן למערכת האינטליגנציה המוסיקלית, אך כל אחד מאתנו מבטא כישורים אלה ברמות שונות. זמר מעולה אינו בהכרח פסנתרן מחונן; פסנתר מחונן אינו תמיד בעל יכולת הלחנה, וכן הלאה. אנו לא רק מפתחים את הכישורים האלה, אנו גם מתעדים אותם ומעבירים את הידע והמיומנויות שרכשנו בהם לאנשים אחרים ולזמן אחר באמצעות מערכות סמלים משוכללות שפיתחנו, כגון אותיות, מספרים, תווים, שרטוטים וסמלים רבים נוספים.

בהיותן מערכות דינמיות, האינטליגנציות השונות מקיימות ביניהן יחסי גומלין. כך, למשל, היכולת לנוע שייכת לאינטליגנציה תנועתית, אך אין ספק שרקדן מעולה חייב גם כישורים מוסיקליים מפותחים, כמו למשל יכולת גבוהה של זיהוי ומעקב אחר קצב. היכולת לבנות מבנים אדריכליים מורכבים משויכת לאינטליגנציה המרחבית, אך אין ספק שאדריכל מחונן משתמש בכישורים מתמטיים ולוגיים רבים, וכן הלאה.

התיאוריה של גארדנר עדיין נתונה למבחן ומעוררת סימני שאלה וחילוקי דעות שונים. בין אם אנו מקבלים את הגדרותיו ובין אם לאו, דבר אחד וודאי: מגוון היכולות האנושי מורכב מכישורים רבים ומגוונים, הפועלים במשותף, מאפשרים את חיינו בסביבה ומהווים את מערכת התבונה הייחודית לאנושות. החשיבה הטכנולוגית, על מכלול כישוריה ומורכבותה, היא מערכת קריטית הכלולה בתבונה זו.

את הבסיס לכל יכולת אנושית ניתן למצוא בעולם היצורים החיים. מבנים חברתיים, הורות, רגשות ואפילו יסודות של לוגיקה, שפה ותקשורת. גם את היכולת ליצור כלים ניתן למצוא בעולם החי. מינים מסוימים של שימפנזים מייצרים כלים דמויי-חנית המשמשים אותם לציד. העופות בונים קן, הבונה מייצר סכרים. אחד ההבדלים המהותיים בין תהליך יצירת הכלים אצל בעלי חיים לבין התהליך הטכנולוגי האנושי הוא הצורך האנושי הבלתי נלאה לשפר שוב ושוב את הכלים והפתרונות המיוצרים להרחבת יכולותיו הביולוגיים של האדם, בתהליך התפתחותי אינסופי המוצפן בסמלים מקובלים והמועבר מדור לדור. הציפור בונה את אותו הקן דורות על גבי דורות. פגיעה ביכולת של מין מסוים לבנות את המחסה הביולוגי שלו מסכנת את המשך קיומו. אנחנו כבר מזמן לא חיים במערות, ואנו מצפים כי חברה שאנשיה עדיין מתגוררים בחושות או אוהלים תמצא דרך להתקדם, לבד או בעזרת חברות אנושיות אחרות. כשנפגעת יכולתנו לבנות מחסה, אנו מחפשים פתרון למחסה מסוג אחר. כשבנינו מחסה מסוג מסוים, אנו מייד מחפשים דרך לשכלל אותו. כשסוס מבקש לנוע ממקום למקום, הוא משתמש ברגליו. האדם אינו מסתפק ברגליו, והוא משתמש בתבונה הטכנולוגית שלו על מנת להרחיב את יכולתו הביולוגית לנוע במרחב באמצעות כלי תחבורה שהוא משתמש בהם, משימוש בבעלי חיים אחרים דרך כלים שהוא מפתח, מהמרכבה ועד המכונית, האוניה, המטוס ומעבורת החלל. יתרה מזאת – בהיותה מערכת כישורים המקיימת יחסי גומלין עם מערכות הכישורים האחרות שלנו, הצורך לשפר ולשכלל מופיע גם במערכות הכישורים האחרות שלנו. בעוד ציפור השיר הזכר מחזר אחר הנקבה באמצעות אותו השיר כבר מיליוני שנה, אנחנו מרחיבים את יכולתנו המוסיקלית הביולוגית באמצעות פיתוח כלי נגינה, אמצעי הגברה ואמצעי הקלטה מורכבים כדי להמשיך ולשיר על עד כמה התאהבנו, בין אם באמצעות שיר חדש ובין אם באמצעות חזרה על שיר שנכתב לפני מאות שנים ושאנו יכולים לחזור עליו בזכות יכולתנו לכתוב ולקרוא. כל זה דורש תהליכי חשיבה ועשייה מורכבים. הגדרת צורך, בחינת חלופות, תכנון פתרון, יישומו, תיעודו באמצעות סמלים שיובנו וישוכללו גם על ידי אנשים אחרים – והמשך שיפורו על-ידי הגדרת הצורך הבא.

הטכנולוגיה כשלעצמה אינה ערכית, כלומר – התוצרים של החשיבה הטכנולוגית אינם טובים או רעים. אנו מעניקים להם משמעות באמצעות השימוש שאנו עושים בהם, בדיוק כפי שהמשמעות הניתנת לשפה, לתנועה, למוסיקה וליחסים בין-אישיים ניתנת על-ידי המטרות והפרשנויות שאנו מייחסים להן. הבנה זו מדגישה את החשיבות של יישום מוסר וערכים בתהליכי קבלת החלטות של פיתוח ויישום טכנולוגי. כל מדען ומהנדס מתחיל מכיר את האמירה האתית החשובה – לא כל מה שאני יכול לעשות, אני בהכרח גם צריך לעשות.

מהפכת הידע של שלהי המאה העשרים מייצגת את אחד התהליכים המהירים ביותר, אשר שינו את חיי האדם כתוצאה מיישומי טכנולוגיה ומדע. מאז שנות החמישים ואילך אנו עדים להתפתחות עצומה בכל תחומי החיים הקשורה בפיתוחן של טכנולוגיות עתירות-ידע, הקרובות להביא להתבטלותן או לפחות מזעורם המשמעותי של מגבלות המרחב, הזמן וסדרי הגודל. אנו מסוגלים לשוחח עם אסטרונאוטים הנמצאים בחלל, להתערב בתהליכים המתרחשים בתוך גרעין של תא חי יחיד ולייצר טכנולוגיה שגודלה כגודל האטום. בהתאמה, הארגון החברתי השתנה – הטריטוריאליות הגיאוגרפית הולכת ומתחלפת בטריטוריאליות נושאית, בעלת מאפיינים, שפה וקוד התנהגות מסוימים. היתרונות של טריטוריאליות כזו הם ברורים: נגישות מיידית למידע, ידע, מקומות ואנשים פותחת בפני החברה האנושית אפשרויות חדשות לפתרון בעיות, לקבלת החלטות ולסיפוק צרכים. ככל שהמאה העשרים ואחת מתקדמת, מתבססת המציאות שבה קצב הפיתוח האנושי נושק לקצב סינגולארי – תקופה שבה קצב השינויים כל כך מהיר ומשמעותי שחיינו עוברים טרנספורמציה מהותית ובלתי הפיכה בזמנים קצרים והולכים. יכולתנו לשלב את הידע, המיומנויות, תהליכי החשיבה והיצירה שלנו מאפשרים לנו קיום שקשה לנו להתמודד עם קצב התפתחותו. בעידן כזה, להבנת מערכות התבונה האנושית, ובכלל זה התבונה הטכנולוגית, יש השלכות מרחיקות לכת על תפיסת החינוך.

תבונה טכנולוגית: השלכות על חינוך

אדם, שנפטר לפני פחות ממאה שנה בלבד, יעמוד משתאה וכנראה מבוהל למדי אם יחזור וייכנס היום לבית חולים, לשדה תעופה או לסופרמרקט: הוא לא יכיר שם דבר. הוא יוכל להירגע רק כשייכנס לכתה בבית ספר: "סוף כל סוף," יגיד לעצמו, "את זה אני דווקא כןמכיר!" כי למרות השינויים בכל תחומי החיים האחרים, בתחום החינוך המערכת הבסיסית כמעט שלא השתנתה מאז המהפכה התעשייתית. מטרתה המרכזית הייתה ונשארה ייצור תעשייתי של תוצר חינוכי. המהפכות התפיסתיות, המתבססות על יצירתיות וחתירה תמידית לשינוי, שהביאו להתקדמות האנושות בכל שאר התחומים, "דילגו" על תפיסת החינוך. הפער הזה, בין מה שיש לשאר תחומי החיים להציע לבין היכולת שלנו כחברה להכין את ילדנו לכך באמצעות מערכת חינוך המותאמת לכך, חייב להיות במרכז השיח האינטלקטואלי.

ברמת ההצהרה, הוא אכן נמצא שם. כל פוליטיקאי מתחיל, בין אם זה ברמת הרשות המקומית או ברמה הלאומית ואפילו הבין-לאומית, מדבר בכובד ראש על חשיבות החינוך. כל מדען, מהנדס, תעשיין ואיש היי-טק מצליח מכריז כי החינוך הוא התחום החשוב ביותר שיש להשקיע בו. רפורמות כאלה ואחרות יוצאות לדרכן בקול תרועה רמה חדשות לבקרים. גם אנשי חינוך מובילים טוענים כי את מקומם של אגירת ידע ושל הצגת הישגים ביכולת לשלוט בפריטי ידע וביישומם, תופסים תהליכים של פיתוח מיומנויות חשיבה ועשייה, המבוססים על יכולת גמישה ודינמית לפתור בעיות ולקבל החלטות. אך ברמה הפרקטית, זה קורה מעט מדי, לאט מדי, ובעיקר – מתוך תפיסות חינוכיות המתאימות במקרה הטוב לקצב חיים לינארי, ולא לעידן בו קצב השינויים הוא כה מהיר, שעד שאנו יודעים שיש גרסה חדשה של תכונה כלשהי – היא כבר התיישנה. מסיבות תרבותיות-היסטוריות, פיתוח תבונה טכנולוגית בחינוך עדיין נתפסת כחינוך סוג ב'. אנחנו עדיין מתעקשים להנחיל פריטי ידע ולהשתמש בשיטות ואמצעי הוראה מסורתיים ועיוניים במהותם, מבלי לעצור ולחשוב באופן אמיץ וכן מה מכל זה עדיין נדרש – ומדוע. עדיין לא פיצחנו את חידת השילוב בין הצורך האמיתי להנחיל בסיס ידע והשכלה לבין הצרכים של שגשוג במציאות החיים של המאה העשרים ואחת. התוצאה היא מערכת חינוכית המפגרת בכמה דורות מאחורי מערכות החיים האחרות. מערכת החינוך הציבורית חייבת לבחון מחדש לא רק את המתודולוגיות והאמצעים הטכנולוגיים השונים שבהם היא משתמשת, אלא את הנחות היסוד שלה, את מטרותיה ולמעשה את הפרדיגמות שעליהן היא מבוססת. בעידן של התפתחות סינגולארית, הגיע הזמן שגם מערכת החינוך תגיע למאה העשרים ואחת.

* פורסם באתר "הידען", 1 ביוני 2012


כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד