פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: פרשת בחוקותיי – אם לא תאכל, יבוא שוטר


המציאות מוכיחה שבניגוד למה שאומרת לנו פרשת בחוקותיי, לא תמיד ההליכה עם הנורמות המקובלות מקדמת אותנו. לפעמים אנחנו חייבים להתעקש שאף על פי כן נוע תנוע.

תמיד הייתי חנונית.

ברצינות. הייתי ילדה טובה שהקשיבה בקול ההורים, עשתה מה שאומרים לה, השתדלה להצטיין בבית הספר. הכנתי שיעורי בית. לא הסרתי את הסוודר שאמא אמרה שאני חייבת ללבוש גם כשהיה לי חם. אכלתי יפה את מה ששמו לי בצלחת. אפילו בגיל ההתבגרות לא מרדתי בכלום. הלכתי עם הזרם. גם היום אני חנונית. פועלת לפי החוקים, מציבה מטרות ועושה מה שכתוב בספר כדי להשיג אותן, ובחלק ארי של המקרים התוצאות לא מאכזבות.

ולמרות זאת, אפילו אני מסתכלת בחשד על פרשת "בחוקותיי". אם נלך לפי כל החוקים, אומרת לנו הפרשה, נקבל כל מה שאנחנו רוצים. גשם, תנובת אדמה, ארץ מובטחת ושלום לכל. שכר ועונש פשוטים ובסיסיים.

אבל כמו שכתב מאיר שלו – לזוהר לא יהיו גומות חן גם אם היא תהיה הילדה הכי טובה בעולם. זה לא שייך לשכר ועונש, להיפך: זה שייך ליכולת להיות בן חורין מתפיסת שכר ועונש, כי לצד ההליכה עם הזרם, חייבת להיות גם היציאה מהקופסא. זה דורש חשיבה מורכבת, מניפולציה ותמרונים מעט מתוחכמים. המציאות מוכיחה שבניגוד למה שאומרת לנו פרשת בחוקותיי, לא תמיד ההליכה עם הנורמות המקובלות מקדמת אותנו. לפעמים אנחנו חייבים להתעקש שאף על פי כן נוע תנוע.

אין ספק שיש יתרון גדול בתפיסת הדיכוטומיה התמימה של שכר ועונש, של "אם – אז", שמוכרות לנו כל הדתות שבעולם. היא עוזרת לנו לשמור על סדר, להפחית יציאה מקופסא לכיוונים בלתי רצויים כמו עבריינות ואלימות, לבנות ארגונים חברתיים שפועלים לפי כללים מוכרים. אבל החיים הרבה יותר מורכבים מכך. הגורמים המשפיעים על מעשינו וההשלכות שלהם כל כך רבים, שתורת המשחקים רק מתחילה לפענח את הקצה שלהם. תומאס קון, היסטוריון שהיה פילוסוף של המדע, טען שהידע האנושי מתפתח בשני תהליכים, שלובים זה בזה: התפתחות לינארית, רציפה, של ידע המתבסס על תפיסות העולם הקיימות – אבולוציה של ידע; ו"קפיצות" של חשיבה וידע הקוראות תיגר על התפיסות המקובלות, עד שאלה מוכרחות להשתנות – מהפכות של ידע. התפתחות האנושות חייבת את שניהם.

נזכרתי בזה השבוע, כשאחד מזוכי פרס וולף – פרופ' אליוויסטוס מתחום הננו כימיה – סיפר שבתחילת דרכו, המכשור הטכנולוגי שאפשר יצירה של ננו חלקיקים היה גדול, מסורבל ויקר. הוא היה הראשון שהבין שאת הננו חלקיקים ניתן לייצר במערכת מעבדתית רגילה, ויתרה מזאת – הם יהיו יותר טהורים מכל מה שהופק עד אז. הפרופסור שאצלו עבד הביט בהצעתו, קימט את מצחו ואמר לו בעדינות: אולי כדאי שתחשוב על מחקר בתחום אחר.

אליוויסטוס אינו הראשון – ואני מקווה מאד שגם לא האחרון – שהתעקש לצאת מהקופסה. הוא מצטרף לשורה ארוכה של אנשי מפתח, גיבורי תרבות שעיצבו ושינו את החשיבה המקובלת בתחומם ובכך – גם את תפיסת עולמנו. המשותף להם, מגוטנברג דרך קופרניקוס, האחים רייט ועד דן שכטמן, הוא שהם לא פעלו לפי המומלץ בפרשת "בחוקותיי".

ואני לא יכולה שלא לסיים בנימה המשעשעת והסרקסטית, שבה אפרים סידון כתב על מושגי שכר ועונש בספרו הנפלא: "שירים רעים לילדים טובים":

ילד אחד היה רזה ולא רצה לאכול

התרגזה אמו ואמרה בקול:

"אם לא תאכל לא תהיה לי ברירה

אני אקרא למכשפה נוראה,

שתאכל אותך מיד!

אבל הילד לא פחד

והאמא הזמינה מכשפה.

באה המכשפה והתחילה לצעוק:

"מה זה, עושים ממני צחוק?!

לבוא כל כך מהר ומכל כך רחוק ­

בשביל ילד כזה? קטן ורזה?

אני לא אהיה שבעה מזה!

ואכלה את האמא.

שבת שלום,

ליאת


כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד