פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: סודוקו יהודי


העולם קטן, העולם היהודי קטנטן והעולם הישראלי פצפון. לאלה שאינם מכירים את הסיפור "סודוקו יהודי", המתאר את המציאות הזאת אולי יותר מכל, הריהו לפניכם

דואר רשום תמיד גורם לי לשבריר שנייה של דאגה. מה כבר עשיתי לא בסדר? המכתב שהגיע הבוקר נמסר אמנם על ידי שליח חייכן, אבל זה לא מנע את שניית הדאגה. מישהו בחברת הביטוח התבלבל וחשב שלא שילמתי. מיהרתי לטלפן.

הבחורה החביבה ממחלקת השירות בהחלט ניסתה לעזור. היא בדקה במחשב, ראתה שאכן מדובר בטעות והציעה להעביר אלי בו-במקום את אישור התשלום בפקס.

השירות היה יעיל ומהיר, ולכן גם נראה לי חשוד. למודת ניסיון מר, החלטתי לבקש את שמה המלא, ליתר בטחון. אם אצטרך פעם להתעסק עם זה שוב, יהיה לי את מי להאשים.

"שמי נוהר," אמרה.

"איזה שם מקסים," התכוונתי לזה. "אני מכירה רק נוהר אחת, אבל היא בטח יכולה להיות אמא שלך."

"וואי, באמת?איזה קטע! כאילו, בת כמה היא?" הפגינה הבחורה את גילה הצעיר.

"היא צריכה להיות כבר בת חמישים ושלוש בערך," הסגרתי גם את כמעט-גילי.

"אז אולי אני נקראת על שמה!" התלהבה הבחורה.

"אוי, למה, כולנו עוד בריאים ושלמים…" כמעט נעלבתי.

"לא," היא צחקה, "אבא שלי למד בתיכון בכיתה עם מישהי בשם נוהר, הם שיחקו ביחד באיזו הצגה של החוג הדרמטי שם והוא מאד אהב את השם, אז הוא קרא לי על שמה. גם הוא בן חמישים ושלוש."

כאן כבר נדרכתי. "הוא למד בגימנסיה הרצליה?"

"כן! איך ידעת?"

כשהייתי בכיתה י', השתתפתי בחוג הדרמה של הגימנסיה. באותה שנה, העלינו מחזמר – את "הנסיך הקטן". אני זוכרת את כל השחקנים, איזה תפקיד כל אחד מהם גילם ומאיזו כיתה הוא היה.

נוהר היתה מכתה י"א. מהכיתה שלה היה רק שחקן אחד נוסף.

אלמנטרי, ווטסון. "נוהר ואבא שלך למדו שנה מעליי… ושמו של אבא שלך הוא… "

שכחנו את הפקס, את התשלום לביטוח ואת הסביבה והפלגנו בצחוק והנאה בגילוי המרעיש. עוד באותו ערב, כשחזרתי הביתה, שלפתי את האלבומים הישנים וצחקתי למראה מי שהיינו אז. מוזר עוד יותר לדעת שכבר יש ילדים על שמנו.

העולם קטן, העולם היהודי קטנטן והעולם הישראלי פצפון. לאלה שאינם מכירים את הסיפור "סודוקו יהודי", המתאר את המציאות הזאת אולי יותר מכל, הריהו לפניכם:

אברך יהודי מאודסה קיבל רישיון לבקר במוסקבה. הוא עלה על רכבת ומצא מושב ריק. בתחנה הבאה עלה בחור צעיר והתיישב לצידו.

האברך הביט בבחור הצעיר וחשב: הבחור הזה לא נראה כמו איכר, ואם הוא לא איכר סביר להניח שהוא מגיע מהמחוז בו אנו נמצאים. ואם הוא מגיע מהמחוז הזה, הוא מוכרח להיות יהודי, משום שזהו, לאחר הכול, מחוז יהודי.

מצד שני, אם הוא יהודי, לאן הוא יכול לנסוע? אני היחיד בכל המחוז שזכיתי באישור כניסה למוסקבה. רגע – ממש ליד מוסקבה ישנו כפר קטן שנקרא סמווט, ולשם אין צורך באשרה מיוחדת. אבל למה שהוא ייסע לסמווט? כנראה הוא נוסע לבקר את אחת המשפחות היהודיות שם.

אבל כמה משפחות יהודיות יש בסמווט? רק שתיים – משפחת ברנשטיין ומשפחת שטיינברג. הברנשטיינים הם משפחה איומה, אז בטח הוא נוסע לבקר את שטיינברג.

אבל למה הוא נוסע? לשטיינברגים יש רק בנות, אז אולי הוא החתן שלהם. אבל אם זה מה שהוא, אז למי מהבנות הוא נשוי? שרה התחתנה עם עורך-דין נחמד מבודפשט, ואסתר נשואה לאיש עסקים מז'יטומיר. אז זה מוכרח להיות בעלה של שרה. מה שאומר שקוראים לו אלכסנדר כהן, אם אני לא טועה.

רגע, אם הוא מגיע מבודפשט, עם כל האנטישמים שיש שם, הוא בטח שינה את השם שלו. מה המקבילה ההונגרית לכהן? קובאץ'.

אבל אם הוא שינה את שמו, בטח יש לו מעמד מיוחד. מה זה יכול להיות? דוקטוראט מהאוניברסיטה, כמובן.

בנקודה הזאת פונה האברך אל הבחור הצעיר ואומר "מה שלומך דוקטור קובאץ'?" "טוב מאוד, תודה." עונה הנוסע, "אבל מאיפה אתה יודע איך קוראים לי?"

"נו, באמת," משיב האברך, "זה הרי ברור מאליו!"

שבת שלום,

ליאת


כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד