פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: מחברת חגים


"טקסים הם מן הדברים שבני האדם הזניחו יתר על המידה," אמר השועל לנסיך הקטן. "והרי זהו המעשה המבדיל יום אחד מכל הימים ומייחד שעה אחת מכל השעות האחרות."

כשהייתי תלמידה בבית הספר היסודי, היו כמה "טקסים" – דברים מיוחדים שיכולתי להיות בטוחה שיחזרו על עצמם מדי שנה. כך, למשל, בשבוע הראשון ללימודים, ידעתי שכל מורה תודיע איזו מחברת צריך לרכוש כדי לכתוב את כל הדברים שהיא תלמד אותנו במהלך השנה. זו רוצה שנרכוש מחברת עם 10 שורות, אחרת רוצה דווקא מחברת עם 14 שורות, שלישית רוצה בכלל קלסר. המורה לאנגלית תמיד דרשה מחברת עם שורות מיוחדות, מחברת תווים נדרשה לשיעורי מוסיקה – אז עוד לימדו מוסיקה – ומחברת משבצות ללימודי חשבון, מקצוע שכהתבגרנו פתאום קראו לו מתמטיקה. כל מורה גם הודיעה באיזה צבע יש לעטוף את המחברת במקצוע שהיא מלמדת. ירוק, כחול או חום היו אפשרויות עבור מקצוע שקראו לו "טבע" ושבשנים מאוחרות יותר נקרא מדעים; מחברת חשבון היתה אדומה או חומה, גם מחברת היסטוריה היתה אדומה או חומה, לפעמים צהובה. מקצוע חביב שנקרא מלאכת בית, שבשנים מאוחרות יותר נקרא טכנולוגיה, היה בצבע צהוב, כתום או…הפתעה, חום. המורות הנדירות יותר בחרו את הצבע ביחד אתנו. פעם אחת מהן ממש התפרעה ודרשה מחברת ורודה.

ורק מחברת אחת תמיד היתה קבועה וידועה מראש. המחברת היחידה שהיו לה דפים חלקים, ושבכל שנה נעטפה באופן חגיגי במיוחד בעטיפה לבנה. זו היתה מחברת שהשתמשנו בה בשיעורי חינוך והיא נקראה "מחברת חגים ומועדים".

"במחברת הזו תעבדו באופן הבא," הכריזה המחנכת בתחילת כל שנה, "לכל חג תכינו שער, עם שם החג וציור או קישוט שתחליטו שמתאים לחג. למשל," הוסיפה בפרץ יצירתיות מעורר השראה, "בשער של ראש השנה תוכלו לצייר שופר…" את הדפים שאחרי השער, נתבקשנו להקדיש לסיפור החג עצמו, כולל ציורים של סימני החג, מסורות שלו, שמות נוספים לכל חג – וכיאה לילדים עירוניים, תמיד התבלבלנו בין "חג האסיף" ל"חג הקציר" ו"חג הבציר"…- טקסטים של סיפורים ושירים הקשורים בחג וכדומה. חגי תשרי תמיד היו הדורים מאד, חנוכה היה מלא סביבונים וסימני גבורה, ט"ו בשבט חגג בפרחים צבעוניים ושקדיות עליזות, למסכות שציירנו בפורים היה זקן ארוך עד הברכיים, בפסח התחרינו מי יצייר תיבה ובה תינוק יותר מתוק ועגלגל ובשבועות חיברנו בין תורה לבין טנא מלא ביכורים ושיבולים. בסוף השנה, "מחברות החגים" היו המחברות היפות, העשירות והעליזות ביותר בילקוט.

נזכרתי במחברת הזו אתמול, וממש לא בגלל פורים. כי אחד החגים – או, במקרה הזה, מועד – שנהגנו להכין לו שער, לרשום בדפים את סיפור החג ולציין אותו בשירים ובסיפורי הגבורה הקשורים אליו היה י"א באדר. בכל שנה מחדש, הייתי מציירת את פסל האריה השואג של תל חי, מבצע מדהים כשלעצמו לאור כישורי הציור שבאופן בלתי מעורער ממש אין לי. כשסוף סוף ראיתי את הפסל במציאות, הוא היה הרבה פחות מרשים ונישא מכפי שדמיינתי וציירתי, אבל הסיפור של י"א באדר לא נפגם. ציור האריה והרחש הכיתתי בכל שנה הם שיצרו את משמעותו עבורי.

"טקסים הם מן הדברים שבני האדם הזניחו יתר על המידה," אמר השועל לנסיך הקטן. "והרי זהו המעשה המבדיל יום אחד מכל הימים ומייחד שעה אחת מכל השעות האחרות." טקס לא חייב להיות בסדר גודל לאומי. לפעמים הוא יכול להיות לגמרי פרטי, כמו נשיקה וקפה של בוקר, שיר ערש לפני השינה או פרחים בכל יום שישי. רצוי שהוא יהיה מחזורי, כדי שנוכל להתרגש ולהתכונן לקראתו, וגם להנות ממנו בכל פעם מחדש, אבל גם אם הוא חד פעמי, הוא יכול להיות מכונן, כמו טקס הנישואין או כל שעה מיוחדת אחרת שמשאירה בנו חותם.

עברו מאז הרבה שנים. לצערי, בכל שנותיהם בבית הספר, אף אחד מילדיי או חבריהם לא נדרש להכין "מחברת חגים", אפילו לא באינטרנט. כמו דברים רבים אחרים, אני לא בטוחה שהם זוכרים את י"א באדר, וכשאני מנסה לבדוק את רמת הידע שלהם בתחום זה או אחר אני בדרך כלל נתקלת במשיכת כתף ומבט של עוד-פעם-אמא-מנדנדת. נשאר לי להתנחם רק בשני דברים:

למרות שאין להם את הטקסים שהיו לי, יש להם טקסים אחרים משל עצמם שבעזרתם הם מייצרים משמעות. וזה ממש בסדר.

אה, ועוד משהו: כבר הצלחתי לוודא שהם יודעים שבן גוריון זה לא רק שדה תעופה, שרמב"ם זה לא שם של בית חולים ושביאליק זה לא שם של רחוב. גם זה משהו.


כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד