פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: הרי את מצורעת לי


כל אחד מאתנו היה פעם מצורע… הצרעת לא נעלמה מהעולם, היא רק החליפה מופע. העולם מלא בהם, במצורעים. הם מסתובבים בינינו, מנסים לפרוץ את חומות העקשנות שבנינו סביבם

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (ויקרא יד', א-ב)

"הרי את מצורעת לי", אמר. "כתורת המצורע אשר למשה.

הטלאי שעל בגדך יזהיר כשעינינו יציצו בסדקי חומות הגטו.

הרחק אשכינך. אכסך בצעיפי הזמן המתבדרים ברוח שמחוץ למחנה,

טמאה טמאה תהיי,

וכבש הכפרה לא תשיג ידינו."

כל אחד מאתנו היה פעם מצורע. זה שלא בחרו בו להשתתף במשחק; זו שהתעלמו ממנה; זה שהחרימו אותו; זו שהמתינה לשווא להזמנה לריקוד; זה שרגליו לא נושאות אותו במעלה המדרגות שבנינו; זו שצבע עורה, מבטא לשונה ולבושה היו מושא ללעג; אלה שצחקו להם, לא רצו בהם או לא ראו אותם.

כל אחד מאיתנו הרחיק פעם מצורעים מחייו. את מי שגרם לנו לאי נוחות; את מי שחריג מגבולות הנורמה שלנו; את מי שאיים על הנארטיב שאנחנו מספרים לעצמנו; את אלה ששמנו עליהם תג מחיר או תווית זועקת; את אלה שמראם והתנהלותם מעידים שהם שייכים לסיפור אחר.

יש לה תורה משל עצמה, לצרעת. חוקי טומאה וטוהרה מפורטים ונוקשים כסורגי הפחד האנושי. הצרעת לא נעלמה מהעולם, היא רק החליפה מופע. העולם מלא בהם, במצורעים. הם מסתובבים בינינו, מנסים לפרוץ את חומות העקשנות שבנינו סביבם. פה ושם הם מצליחים ליצור בו סדק נואש, בדרך כלל קולם לא נשמע. הם שונים. הם זרים. הם מסומנים. הם מדבקים.

הם האיש הכחול בסיפור ששייך לאנשים ירוקים.

פרשת מצורע. פרשה שראוי להיזכר בה ברגשות ובהשלכות של הרגעים שבהם גזרו עלינו להיות מצורעים.

ברגשות ובהשלכות של הרגעים שבהם גזרנו את גורלו של אחר להיות מצורע לנו.

להביט בעיניהם הדורשות את עלבון ייחודם מהלב הקשוח, הנאטם מפחד.

ולהושיט כף יד פתוחה ואצבעות.


כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד