פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: בשבחי התחנונים – פרשת ואתחנן


וכשאדם כמו משה רבנו אינו מתבייש ואינו מהסס לפנות בתחנונים, ראוי לעצור לרגע ולהתבונן שוב בפעולת התחנונים עצמה

אי אפשר לחשוד בו שהוא היה חלש. ברור גם שהישגי חייו היו כאלה, שהם מהדהדים בנו עד היום וכנראה יהדהדו עוד הרבה אחרי שאנחנו עצמנו כבר לא נהיה כאן. אחד מגדולי המנהיגים האנושיים, יש שיאמרו הגדול שבהם, האיש שעם שלם הלך אחריו במדבר, ששינה את פני ההיסטוריה האנושית כולה בתורתו, שהיה לו קו פתוח וישיר לאלוהים – האיש הזה מתחנן. וכשאיש כזה אינו מתבייש ואינו מהסס לפנות בתחנונים, ראוי לעצור לרגע ולהתבונן שוב בפעולת התחנונים עצמה.

ר' אלעזר אומר: "העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים." מעשה שבשגרה, שאין בו התחדשות או מודעות פעילה, לוקה בחסר. התחנונים הם הכנסת כוונה אקטיבית לבקשה, כוונה בלתי מתפשרת, עיקשת ולוחמת, כילד המתחנן להוריו, כאוהב המתחנן לאהבתו, כעם שאינו רק מבקש שלום כאמירת קבע – אלא רודף אותו.

בתחנונים כאלה, אנו דורשים את חובת ההתבוננות והעשייה. תראו אותי, אומר המתחנן. לא רק אתם, גם אני כאן. היו קשובים לי, להזדקקות שלי. אל תטעו בעוצמה, הבחינו גם בכאב וביופי. אני נוכח על כל מכלולי, ואני ראוי מספיק כדי שתדעו ותזכרו זאת. השאלה האמיתית היא, אם גם אתם ראויים לתחנוניי. אם כן, אתם תפעלו.

יש להדגיש את החן שבתחנונים, כלומר – לבקש בעדינות, בלי יוהרה, כפי שעשה משה. כל מי שאי פעם ביקש כך, יודע את הערך שהעניקו תחנוניו, גם אם בסופו של דבר בקשתו נעברה והוא נצטווה לא לבקש עוד, ויתרה מזאת – לראות את הארץ מרחוק ולהבין שאיש אחר ימלא את מקומו.

על הדברים החשובים באמת, נכון להתחנן. להתחנן לשלום, לחוכמה, לאהבה. להתחנן מכל הלב, בלי להסס, לפחד או לראות בזה משהו מביש או חסר כבוד. בלי לוותר על אף רגש. בלי לוותר על החיים.

זו אינה חולשה. זה החומר שממנו עשויים אנשים כמו משה רבנו.


כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד