פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני ראש השנה: ברכות הדרך


לכבוד ראש השנה, תעצרו לכמה דקות, ותשובו אל רגע של יופי מזוקק שהיה לכם עם כל אחד מהאנשים שנגעו בחייכם. יופי כזה שהעיף אתכם אל הרקיע

ערב ראש השנה. ברכות מכל הסוגים זורמות בכיוונים שונים, חלקן יוצאות מפתח ביתי לארבע רוחות העולם וחלקן מגיעות אל מפתני ואל חדריי. חלקן סטנדרטיות, ובכל זאת מחממות לב – תמיד טוב לתת ולקבל ברכה. חלקן נוגעות, לעיתים חודרות, מאנשים שמברכים באמת. כאלה שאת יודעת שגם ביום סגריר, הם באים מאהבה שרוצה שתהיה לך רק ברכה. זה מעשה אנושי בסיסי, ששום תירוץ לא באמת מצדיק את היעדרו. אני ברת מזל. מברכת ומבורכת.

יש גם ברכות שלמרות שהן לא מגיעות ולא נשלחות, הן קיימות. ברכות שאת יודעת שהן נלחשות מתוך זכרון עמוק של מקום שגם אם הוצבו סביבו חומות, הוא עדיין רוחש בין הקירות ומבקש לקבל ולו סימן קל של הכרה. אנשים שמעשי חייהם נגעו בנשמתך. אנשים שכבר אינם, אבל ברכתם עדיין מפכה בך. רגע של ברכה הוא הרגע שבו את שמה את כאב היעדרם בצד, ונותנת לנוכחות שהשאירו בך לשלב ידיים עם הפסיעות היפות שהותרת את על אדמתם ויחד לזרוח שוב בלבך. כאלה הם הימים האלה, של שנה חדשה, שנוטים להיות ימי חשבון נפש וזכרון. של הורינו, של ילדותנו, של אנשים ואירועים נוספים ששזרו את יופיים ביופיינו.

כל הברכות כולן, הן ברכות הדרך. אותה דרך שאת צועדת לאורכה, מלוּוה בנופיה, מלקטת לאורכה את ריח הפרחים ורשרוש העלים, את נצנוצי האור והצל, את הקולות והתנועות ששובים את עינייך. את כל אלה את מכניסה לחלקים שונים של תרמיל הצעידה שלך. חלקם נכנסים לכיסים רחבים, נשלפים לאור יום בעת הנכונה לשימוש חוזר. חלקם מוטמנים עמוק בכיסים סגורים היטב, ידך נשלחת מדי פעם לחוש ולוודא שהם עדיין שם, כמו הבטחה זורחת. חלקם מעבים את סוליות רגלייך, מחדירים בטחון לכל צעד נוסף.

וכך את מבקשת לברך גם את כל מי שנגעת בו במבטך. את אלה שישנם, את אלה שהיו, את אלה שיהיו. ברכת נוכחותך שנכנסה לתרמיל הצעידה שלהם, מחייכת ומעניקה להם אור וכח בנתיביהם. כי מי שמשמעותי באמת, לא נעלם. הוא רק מסתתר לפעמים. וכשהוא מתגלה שוב, הברכה שלו יכולה לזהור שוב במלוא הדרה. צריך רק להחליט שאנחנו רוצים להתבונן.

וזאת הברכה שלי לשנה החדשה: תעצרו לכמה דקות, ותשובו אל רגע של יופי מזוקק שהיה לכם עם כל אחד מהאנשים שנגעו בחייכם. יופי כזה שהעיף אתכם אל הרקיע, בין אם צנחתם לאחר מכן בבטחה אל הקרקע ובין אם התרסקתם "חזק אל הרצפה", כמו שאדם גורליצקי שר. תחזרו אל רגעי הרקיע. את כל הרגעים האלה, שימו בכיס מיוחד בתרמיל. אני מאחלת לכל אחד מאתנו, שהכיס הזה יהיה מלא וגדוש – ושתמיד, בכל יום ובכל מקום, יישאר בו מקום לעוד.

שיהיו לכולנו שנות נתיבים מבורכים ומוארים.


כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד