כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד

פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני יום העצמאות: על הניסים


קסם הוא שימוש מסתורי בכוחות על טבעיים. נס, לעומת זאת, מוגדר כ"אירוע יוצא דופן, שאינו ממלא אחר חוקי הטבע". לפי כל הקריטריונים, מדינת ישראל היא נס

לפני כמה שנים הזדמן לי להשתתף במסיבת חנוכה בגולה הדוויה של העיר ניו-יורק. זו היתה מסיבה למשפחות, עתירה בילדים צעירים. לאחר טקס הדלקת הנרות, המנחה תיארה את חג החנוכה כנס: היינו מעטים, נלחמנו נגד צבא כנגד כל הסיכויים, ניצחנו, והכי חשוב – המכבים חידשו את העצמאות היהודית בישראל (נשמע מוכר עד כאן?) והקימו את ממלכת החשמונאים, שהחזיקה מעמד 79 שנים.

בשלב זה פנתה המנחה אל הילדים ושאלה: מהו נס?

היו תשובות רבות ושונות. כמה מהילדים הסתפקו בתשובות כמו: "משהו שאלוהים עושה" (ילד בעל תפיסה תיאולוגית), או "הפתעה נעימה" (ילד אופטימי). אחרים היו יותר ספציפיים – "משהו שאתה עובד קשה בשבילו ואז אלוהים נותן לך אותו" (בהחלט ילד בעל מודעות יהודית גבוהה) ואפילו – "משהו שאתה לא מצפה שיקרה, ואז הוא מתרחש מול עיניך" (אינטלקטואל).

בשלב הבא ביקשה המנחה מהילדים לתת דוגמאות של נסים. התשובות נעו בין "שמונה ימים של שמן מהכד הקטן" (תלמיד טוב) ועד "האור" (ילד בעל חשיבה מופשטת מפותחת).

וכל מה שאני יכולתי לחשוב עליו כל הזמן, היה – "מדינת ישראל". ניסיתי להגיד את זה, אפילו הצבעתי יפה, אבל המנחה לא פנתה אלי – כנראה לא הייתי צעירה מספיק כדי להיחשב. נאלצתי להסתפק בלחישה אל חברתי הטובה, ישראלית כמוני, שישבה לצדי באותו ארוע, וללחוש לה: "מדינת ישראל. מדינת ישראל היא נס".

חברתי פנתה אלי ולחשה ביובש: "מדינת ישראל היא לא נס. אנחנו משלמים עבורה בדם ועובדים קשה מדי מכדי לקרוא לה כך".

לרגע התביישתי וקפאתי במקום. האם יש כאן סתירה? האם נס יכול להיות משהו שאנו עובדים קשה כדי להשיגו, משלבים חזון ומחויבות מעשית כדי שיתרחש, או שמא נס הוא משהו שפשוט מתרחש, מופיע לפתע, על מגש של כסף? האם נס הוא מעשה קסם?

הלכתי לבדוק מה יש למילון לומר על ההגדרה של נס. ראשית, מצאתי שם משהו מעניין: בשום מקום בהגדרה של נס, אין איזכור ולו ברמז למילה קסם, ולהיפך. מעניין – עצם ההגדרה של שתי מילים אלה אינה קושרת ביניהן.

קסם מתואר כשימוש מסתורי בכוחות על-טבעיים, שימוש שיכול להיות טוב או רע. ישראל בהחלט איננה נופלת תחת הגדרה זו: אין כאן שום דבר מסתורי, ובוודאי שאין שום דבר רע בעובדה שיש לנו מדינה יהודית ריבונית משלנו.

נס, לעומת זאת, מוגדר כארוע יוצא-דופן, שאינו ממלא אחר חוקי הטבע.

ארוע יוצא דופן, שאינו ממלא אחר חוקי הטבע.

מהם "חוקי הטבע" האלה בהקשר של העם היהודי?

במשך למעלה מ- 2000 שנה, "חוקי הטבע" מיקמו את העם היהודי כעם של נוודים. תמיד מיעוט, בדרך כלל נרדף, לא שייך; עם הנתון למרותם של אחרים, שניתן להתעמר בו, לשלול את זכויותיו, לגרשו ואף להורגו. תמיד שעיר לעזאזל. גם במקומות ובתקופות בהם נראה כאילו אנו מקובלים, שווי-ערך, חלק מהכלל – גם אז, קמו עלינו בדרכים האפלות ביותר שידעה ההיסטוריה האנושית, להרוג, להשמיד ולאבד.

רוב הזמן הזה, קיבלנו בהכנעה את ה"חוקים" הללו, נושאים תפילה ותחנונים שיעבור הזעם, עוברים מבית מוכר למקום חדש שיהפוך לבית עד לגירוש הבא, ממתינים בשקט לגאולה, לעיתים אף מכחישים שהרוע מרחף סביבנו. כמעט אף פעם לא הגבנו, ובוודאי שלא הגבנו כעם השולט בגורלו.

לפני 120 שנה התחלנו להתנער מ"חוקי הטבע" הללו, התנערות שיצרה שרשרת ארועים יוצאי דופן בעוצמתם. העם היהודי, כעם, החל להתנהג בדרכים שהיו בלתי מקובלות ובלתי צפויות בעליל עבור יהודים: התחלנו לדרוש את זכויותנו הלאומיות, את זכותנו לשוב אל מולדתנו ולבנות בה בית לאומי; התחלנו לשוב הביתה, בונים ויוצרים מקום משלנו; דרשנו עצמאות והכרזנו עליה ברגע הראשון שניתן היה; הבהרנו שכל יהודי בעולם הוא בעל זכות לחיות במדינת ישראל, כי אין יותר מצב שבו ולו גם יהודי אחד ייאלץ להיות פליט, נודד בין אוקיינוסים וימים מבלי למצוא יבשה להניח עליה את כף רגלו; ולמדנו כיצד להגן על עצמנו, ובמידת הצורך גם לתקוף.

כמה חודשים לאחר מסיבת החנוכה הזו, אישי ואני הלכנו לראות את הסרט "הפסנתרן". היינו אז בשליחות בארה"ב, וישבנו באולם קולנוע חשוך עם כמה חברים יהודים. אנחנו די מורגלים בסרטים כאלה, אחרי הכל – בכל שנה, ביום השואה, אנו מוקפים ומוצפים בהם. אבל הפעם, היתה סצנה אחת שגרמה לי ולאיש שלי לנוע באי נוחות על כסא הקולנוע המרופד. בסצנה הזו, שני קצינים נאציים מובילים כשלושים אסירים יהודים בגטו ההרוס, בשלג נורא. בשלב מסוים, אחד מהם בוחר עשרה אסירים, משכיב אותם על השלג, נוטל אקדח ומתחיל לעבור מאחד לאחד, ובאיטיות ונחישות יורה בראשם. אחד אחרי השני. לאט לאט. לקראת סוף השורה האקדח שלו נתקע, והוא מוציא את המחסנית, מחליף אותה באחרת, וממשיך. וכל הזמן הזה, אין מפריע. אין קם להתנגד. אין פוצה פה. שני קצינים נאצים – ושלושים אסירים.

אנחנו לא שופטים את הסיטואציה שהיתה בתופת הנוראה ההיא. אין ספק שאיש מאתנו אינו מסוגל לעמוד ולו לרגע בנעליהם של אלה שהיו שם. ובכל זאת, הסצנה המסוימת הזו גרמה לנו להרגשה קשה. כשניסינו לדבר עם החברים היהודים שהיו אתנו, אמריקאים מלידה, הם לא הרגישו שום דבר יוצא דופן בסצנה הזו. ניסינו להבין מדוע דווקא אנחנו הרגשנו כך, ולקח זמן עד שהבנו: כשני אנשים שנולדו במדינה יהודית ריבונית, מדינה בה אנו הרוב השולט בגורלו, מדינה בה אנו, הורינו ובנינו משרתים בצבא כדי להגן על תושביה – החוק הזה, של היהודי הנרדף, הקרבן, זה שאפשר להשכיב אותו בשלג ולירות בראשו והוא לא יזוז – החוק הזה לא קיים עבורנו יותר. פתאום הבנו, שחוקי הטבע האלה של העם היהודי כבר לא תופסים לגבינו, שבתוך כמה עשרות שנים של חיים ריבוניים במדינה יהודית, חוקים של אלפיים שנות השתנו לחלוטין.

עדיין ישנם רבים בעולם החושבים שהחוקים הישנים בתוקף. אנו עדיין משלמים מחיר יקר עבור עצמאותנו, בדם, יזע ודמעות. היום ציינו את יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, זכרון של המחיר הנורא, מגש הכסף עליו אנו בונים את המדינה הקטנה, העיקשת, הקשה ומלאת ההוד הזו שלנו. מגש של כסף שבכל שנה נוספים לו שמות, שמות הורינו, בני זוגנו, ילדינו, שכנינו, אהובינו; אנו עדיין שולחים את עצמנו ואת ילדנו לעמוד ולהגן על הזכות שלנו, זכותו הבסיסית של כל עם, להיות ריבוניים לגורלנו בתוך ההגדרה הלאומית שלנו. בעיקר ואולי יותר מהכל, אנחנו עדיין נאבקים על הקמתה של חברה נכונה וצודקת, חברה של גוונים שאנחנו עדיין מפצחים את סוד הפיכתם לקשת של צבעים, ליחד של עשייה ושל קבלה; עדיין לומדים בדרך הקשה מה מותר, מה אסור, איך כדאי ואת מה בשום אופן לא נקבל. צדקה החברה שלי: אנו עסוקים בעבודת פרך קשה, לעיתים מייאשת, בוודאי מייגעת, עבור מדינתנו.

אבל אנו גם גאים מאד בכל הישגינו, והם רבים, וגם הם נקנים בהרבה עבודה קשה,יום-יומית, מחויבות ומסירות – ומלאת אופטימיות הכרחית, כי כנראה שצריך להיות אופטימי חסר תקנה באופן בסיסי, כדי לשרוד ולשגשג בארץ הזו.

ובסופו של יום, בשורה התחתונה, אנחנו אופטימיים ששרים מתוך הבנה מלאה של הטוב והרע, הברכה והקללה, החיים והמוות שניתנו לנו – "עוד לא תמו כל פלאייך".

בחזרה למילון:

"נס – ארוע יוצא דופן שאינו ממלא אחר חוקי הטבע."

מדינת ישראל איננה קסם, אבל בספר הפרשנויות שלי – היא בהחלט נס.

שיהיה לנו יום עצמאות שמח.