פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע אחרי חנוכה: "ויהי אור"


לאחר שבראו, האל התאהב באור הראשון שלו כל כך, שלא רצה לשתף בו אלא את הראויים לו. עמד וגנזו. מאז, רק יחידי סגולה זוכים לו. וגם זה, בדרך כלל לזמן קצר עד כאב

  1. הציווי הראשון של אלוהים היה, "ויהי אור". האור הראשון הזה, האלוהי, היה מושלם, בוהק ביופיו ומלא אהבה. לאחר שבראו, האל התאהב באור הראשון שלו כל כך, שלא רצה לשתף בו אלא את הראויים לו. עמד וגנזו. מאז, רק יחידי סגולה זוכים לו. וגם זה, בדרך כלל לזמן קצר עד כאב.

חנוכה הוא הזדמנות קבועה לעיסוק באור ובחושך, על ההיבטים השונים הקשורים בהם – מדעיים, חברתיים, פילוסופיים. אור הוא תופעה שהחברה האנושית מעניקה לה משמעויות חיוביות, בעוד לחושך אנו מעניקים משמעויות שליליות. כך, למשל, מכות מצרים האחרונות קושרות בין חושך לבין מוות, בין אור לבין חיים. במסורת היהודית נמשלו צדיקים לאור ורשעים- לחושך, שלא לדבר על המלחמה התמידית בין בני אור לבני חושך. על אף הסמליות החיובית של האור והשלילית של החושך, הרי שלעולם החי, ובכלל זה אנחנו, קיומם של האור והחושך כאחד הם צורך פיסיולוגי. יתרה מזאת – חשוב שתתקיים דינמיקה בין אור לבין חושך, דינמיקה שהיא גורם בסיסי במעגלי החיים, שלביהם והתפתחותם. ביצורים חיים רבים, תהליכים כגון נביטה, פריחה, ביוץ והבשלה של פרי תלויים ביחס שבין אורך שעות האור לשעות החשיכה ובשינויים החלים ביחס זה לאורך השנה. גם בריאותנו ואיכות חיינו קשורים, בין השאר, לשעות אור וחושך. אנחנו זקוקים למנוחה כדי לאסוף כוחות. קל יותר לנוח כאשר חשוך ושקט מסביב. אנשים הנמצאים זמן רב באור נוטים לחוסר שקט ועצבנות. חקירה וענישה של עבריינים נעשית, לעיתים, באמצעות הארה בזרקור חזק. מצד שני, אדם השרוי החשיכה זמן ממושך מפסיק לתפקד כראוי.

אבל אחד ההקשרים המעניינים יותר הוא ההקשר הנעשה בין אור לבין תשומת לב. אנו נוהגים לומר שהלב הוא מקור האור של חיינו. אפילו ברמה הלשונית, כשאנחנו מבקשים להתעמק במשהו, כשאנחנו מתכוונים להפנות לנושא מסוים את כל הזרקורים, אנחנו לא מבקשים "לשים הגיון", אלא "לשים לב". השפה מייצגת תפיסה: בביטוי "תשומת לב" אנו מעבירים מסר האומר שתשומת הלב כוללת בתוכה הכל, את ההיבטים הקוגניטיביים והרגשיים כאחד – ושהלב, המייצג את האהבה, הוא זה שצריך להנחות את דרכנו, כי כשאתה מאוהב במשהו – אתה מעניק לו את כל תשומת לבך.

לעיתים קרובות מדי, המצב הזה יוצר קונפליקט. לעיתים ללב יש חזון שונה מזה שיש למוחנו. הפילוסוף פסקל טען ש"ללב הגיון משלו, שלהיגיון אין אליו שום קשר." חלק ניכר מהקונפליקטים שלנו נובעים מכך שהלב מושך לכיוון אחד וההיגיון לכיוון השני, ברמה האישית, הכלכלית והפוליטית כאחד. אנשי רוח טוענים ש"הלב יחכה בסבלנות ובשקט, לפעמים גם שנים רבות, עד שתשכיל להעניק לו את ההאזנה הראויה. הוא מחכה שם בסבלנות עם האוצר שלך, מחכה לרגעים שבהם תבוא אליו, תבוא כפי שאתה, מוכן להתחבר לעוצמה שלו בזרועות פתוחות. שם נמצא הכוח האמיתי שלך, שם נמצאים ההצלחה והסיפוק הגדולים ביותר שלך."

זו תובנה שהיא גבוהה יותר מתובנה אינטלקטאולית בלבד, תובנה הכוללת בתוכה גם חוכמה אינטואיטיבית, לא תמיד מוסברת, הנובעת גם מתשוקה, מחלום ומהלהט להגשימם. תשומת לב זה לפנות לכיוון שאליו ליבך רוצה לפנות.

כל אלה יחד, יעניקו לנו את אור בראשית, האור הגנוז.

המלצה חמה: הספר "ציפורים באור אחרון", בראד קאסל – ציטוט קצר ומקסים:

השלדג הגמדי דג כל הבוקר. הוא שב אל גדם עץ הערבה בחצות היום; ישן והתעורר זמן קצר לאחר מכן, נבהל מן הקריאה. האם זאת היא? הם לא ראו זה את זה מאז הקיץ שחלף.

הוא ירד מן הענף, קרא, נפנף בכנפיו לאורך הנהר, דמותו נכפלת במים. הוא שמע את הקריאה שנית,קרובה יותר. אם היא שבה, הוא יצלול אל תוך הנהר, יקבל את פניה בדג, יחוג סביבה, יאכיל אותה, מקור אל מקור. אם היא שבה, הוא יתחיל לחפור קן חדש, יגרד בצפרניו ויעלה חומר מתוך האדמה, יסדר ערמה מושלמת של עצמות דג, שעליהן יטילו את הביצים שלהם.

הוא נופף עתה בכנפיו חזק יותר. הוא שמע את הקרקור קרוב יותר, רם יותר, תקיף יותר. הוא זיהה את קולה. היא פילסה את דרכה במעלה הנהר.

זה יקרה עתה בכל רגע: היא תעוף לטווח מבטו.


כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד