קולות שלובים

"דרשתי קרבתך בכל ליבי קראתיך, ובצאתי לקראתך לקראתי מצאתיך" (ריה"ל)

הוא ישוב בתוכי ומפציע,

לא תשמע את קריאת מילותיי,

וכל נים הוא מעיר ומדמיע,

לא תשוב ותחפש אחרי.

מפליא בי גם קסם, גם כאב,

הן אבדת במבוך זיכרון.

ומשאיר געגוע רעב.

כי לך מעטה ושריון.

בלעג ההוא, המתעתע,

גם אם הייתי לך לאות קין,

ששב ובועט, מתפרע,

לא אצעד מהיש אל האין.

שמניף ומרסק כל-כולו,

כי אצרוב ואשא את עולך,

עוד אקרא ואדרוש את קולו.

ואשוב ואדרוש את קולך.

בעבור האימה והזעם,

מעיין שוב יפרוץ את גדותיו,

אז אצא לקראתך, כמו פעם,

וניפול, ונבכה, ונאהב.