בנייה של משכן-קבע אינה עניין טכני אלא רוחני, והיא אינה מטרה אלא אמצעי
מכל איש אשר ידבנו ליבו יש לקחת תרומה לבניית המשכן, פותחת פרשת השבוע, ובכך קובעת כי טיבו של משכן אמיתי תלוי בראש ובראשונה ברצונם המלא של בעלי העניין להיות שותפים לבנייתו. הכתוב לא מציב מינימום לתרומה, להיפך – כל תרומה מתקבלת בברכה, ובלבד שתינתן מנדיבות הלב, ללמדנו שאיכותה של תרומה לא נקבעת על פי גובה הצ'ק, אלא על פי כוונת הנשמה.
ההפטרה השבועית מספרת את סיפורו של בנין בית המקדש הראשון על-ידי שלמה המלך. ראוי להתעכב על ההתפתחות וההקבלה המרתקות שיש בין הפר/ה לבין ההפטרה.
את המשכן בנו בני ישראל במהלך נדודיהם במדבר. דור עבדים שהורגל לבנות בחומר ולבנים בעבודה קשה נדרש ליצור משכן שכולו מעשה של רגישות עדינה ומדויקת, מלאכת מחשבת של אמנות, רקמה, גילוף וצורפות. המעבר הסמלי הזה מעיד כי הדרך אל ארץ מובטחת אינה דרך פיזית, היא אינה מתבססת על מבנים מונומנטאליים, פירמידות וארמונות מלכים, אלא דווקא על חידוד ועדינות של הרוח. על מלאכת המשכן התמנה בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, שעליו מסופר כי אלוהים עצמו בחר בו ומילא אותו ב"רוח אלוהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה ולחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת ובחרושת אבן למלאת ובחרושת עץ לעשות בכל מלאכת מחשבת." (שמות לה', לא'-לג'). תהליך היצירה האמנותית, בכל התחומים, כולל בתוכו סוג של התעלות רוח, תחושה של איזה כוח נוסף, רוח או השראה או מוזה. ברומא העתיקה, אותה השראה נקראה בשם "ג'ניוס". אצלנו, קראו לאמן המשכן בצלאל: בצל-אל. למי שתהה מדוע בחר האמן בוריס שץ, כשבא לחדש אמנות יהודית מקורית בארץ ישראל, לקרוא לבית הספר הגבוה לאמנות שיסד בירושלים "בצלאל", זו התשובה.
המעבר אל ההפטרה יוצר מעגל חשיבה נוסף. ההפטרה של פרשת "תרומה" מופיעה במלכים א' (פרק ה, כו – פרק ו, יג) ומפרטת את בניית בית המקדש בימי שלמה. קו ישיר מחבר בין בניית משכן של עם נודד במדבר, לבין בנייתו של מקדש של אותו עם שכבר הגיע אל ארצו. ההפטרה נפתחת בפסוק מעניין: "וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דיבר לו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה ויכרתו שניהם ברית". לפני שבונים מקדש, דרושה חוכמה המובילה לשלום. רק אז מגייס שלמה את עשרות אלפי הפועלים לצורך הבנייה.
ומי בונה את המקדש? כולם. יהודים ולא יהודים. ללמדנו, שבנייה של משכן-קבע אינה עניין טכני אלא רוחני, והיא אינה מטרה אלא אמצעי. זוהי בנייה של מקום שבו אפשר לקדש ולפאר את היצירה, התרוממות הרוח, החשיבה ויופי. לשם כך, דרושים שלום ושתוף פעולה שאינם שייכים לקבוצה זו או אחרת, אלא ללוז האנושי הבסיסי.
איך משתמשים בו?
כל אחד, כאשר ידבנו ליבו.
