פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

זרקור – תקשורת המדע-שאלה של הנגשה / ד"ר ליאת בן דוד


מדוע לחלק פרסים, ואם כבר מחלקים – האם צריך לעשות עם זה עוד משהו? מאמר שפורסם ב"סיינטיפיק אמריקן ישראל", אפריל 2015

נכתב בתאריך 1 אפר', 2015 , מאת סיינטיפיק אמריקן ישראל

פרסים בתחומי המדע והאמנות הם כלי ממדרגה ראשונה לתקשורת המדע. מנכ"לית קרן וולף מתארת את הסיבות לכך

פרסי וולף הם הפרסים היוקרתיים ביותר בעולם במדע ואמנות אחרי פרסי נובל. הפרסים מוענקים מדי שנה במשכן הכנסת בירושלים, וכ-30% מן הזוכים בהם, זוכים אחר כך גם בנובל. בשנתיים האחרונות עורכת קרן וולף אירועים רבים שנועדו להציג את זוכי הפרס לקהל הרחב. ב-2014 נערך בפעם הראשונה אירוע גדול של תקשורת המדע בכנסת, והשנה יערך אירוע גדול אף יותר, ב-28 במאי, במוזיאון ארץ ישראל.

בנוסף, עורכת הקרן מפגשים בין תלמידי תיכון מצטיינים לבין זוכי פרס קריל, המוענק למדענים ישראלים צעירים בראשית הקריירה המדעית שלהם. המפגשים, סביב שולחנות עגולים, מעניקים לתלמידים הזדמנות להכיר את המדענים באופן בלתי פורמלי.

מנכ"לית קרן וולף, ד"ר ליאת בן דוד, מתארת את הרקע ואת הסיבות לפעילות הזאת.

רגע על משמעותם של פרסים

לפני ארבע שנים, כשהציעו לי לנהל את קרן וולף, השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי הייתה – מדוע אנחנו מעניקים פרסים?

ראשית, יש להבהיר, אין מדובר בפרסים המוענקים בזכות המזל, שהם למעשה פרסי הגרלות והימורים שונים: לאלה יש סיבות כלכליות בלבד, של המעניק ושל הזוכה כאחד. גם לא מדובר במלגות ומענקים הניתנים על בסיס מצב חברתי-כלכלי, מיקום גאוגרפי או היבט מגדרי, שהערך העומד בבסיסם הוא הרצון לסגור פערים מסוגים שונים.

אבל כשמדובר בפרסים כמו וולף, נובל, האוסקר, אולימפיאדות לסוגיהן וכדומה, מדובר בפרסים המוענקים על ידי שופטים הבוחנים מועמדים שהישגיהם עומדים בקריטריונים של מצוינות מוכחת. אם מדובר במדעים, במוזיקה, בקולנוע ואם בספורט, החברה האנושית אוהבת לחלק פרסים. מדוע? אפשר לתת תשובות שונות לשאלה זו, אבל לתפיסתי יש למפעלי פרסים מטרה אחת בלבד: הן נועדו להעביר מסר לציבור הרחב – זו המצוינות שאנו מכירים בה ומוקירים אותה, אלה גיבורי התרבות שלנו, כאלה אנו שואפים להיות.

ואם זה המסר שאנו רוצים להעביר, לזוכי הפרסים ולמערכות שהעניקו להם את הפרסים האלה יש תפקיד חברתי-ערכי שהוא בגדר שליחות: לפתח דרכים ההופכות את עשייתם למודל לחיקוי לדור ההמשך. בלי זה, חלוקת הפרסים האלה היא בגדר בנקאות עקרה ומשמימה.

רגע על חינוך

כשתומאס קון כתב על המבנה של מהפכות מדעיות, ייתכן שהוא לא חשב על כך שהתיאוריה שלו תתאים למעשה לתחומי דעת אנושיים אחרים, כמו חינוך. וכמו תהליכים רבים אחרים, ההתפתחות הפילוגנטית דומה מאד לאונטוגנטית, או במילים אחרות: ההבדל בין ביטויים בחברה לבין ביטויים בפרט הוא הבדל של גבולות מערכת בלבד, ולא של מהות.

כל אחד מאתנו מתפתח, לומד ומתחנך ממכלול ההתנסויות המרכיבות את חייו, אם הן מפורשות, מכוונות, מרומזות ואם מקריות – המתרחשות בבית, במערכות חינוך פורמליות ובלתי פורמליות, בסביבות חברתיות או טבעיות כאחד. כל אחד בונה את תפיסותיו ואת התנהגותו מתוך מכלול ההתנסויות העשיר הזה. ההתפתחות הזאת מורכבת משני תהליכים מרכזיים, המשולבים זה בזה:

התפתחות אבולוציונית – של נדבך על גבי נדבך, הבנה מתוך הבנה שקדמה לה. מערכות החינוך הפורמליות בנויים בעיקרן על בסיס זה: בכל כיתה אנחנו אמורים לרכוש ידע ולפתח הבנות המתבססות על מה שכבר נרכש והובן בשנות הלימוד שקדמו לה;

והתפתחות רבולוציונית – התנסויות שהן בבחינת אירוע ייחודי היוצר שינוי משמעותי, כמעט מהפכני, בתהליך ההתפתחות שלנו. חיי כולנו שזורים בהתנסויות שבהן מפגש עם אדם או אירוע יוצאי דופן גרמו לנו לשנות כיוון מקצועי או אישי. במחקר מעמיק ומקיף, מראה פרופ' גד יאיר מן האוניברסיטה העברית כיצד העוצמה של "חוויות מפתח" כאלה, כפי שהוא מכנה אותן, יוצרת השפעה של נקודת מפנה המשנה חיים.

שני התהליכים האלה פועלים יחד בהתפתחותו של כל אדם, כמו גם בהתפתחות הידע וההבנה האנושיים בכל תחומי הדעת והעשייה. אם יש משהו שלמדנו במאה העשרים על עצמנו, הרי זה השונות המרתקת הקיימת בנו. שונות זו גורמת לכך, שאין שביל חינוכי אחד המתאים לכלל האוכלוסייה. יתרה מזאת – התנסויות שיהוו "חווית מפתח" בעבור האחד, לא בהכרח יגעו באחר, ולהפך. מכאן נובע, שחברה המעוניינת לתת מענה לאוכלוסייה הטרוגנית ורחבה ככל האפשר, חייבת ליצור בתוכה הזדמנויות רחבות ככל האפשר להתנסויות מגוונות, שיתנו מענה לאנשים שונים.

רגע על מדע, אמנות ותרבות

יש שלוש סיבות שבגללן המדעים והאמנויות, ובכלל זה גם המתמטיקה, הטכנולוגיה וההנדסה, הם בעלי משמעות חיונית לשגשוג התרבות האנושית.

הסיבה הראשונה ואולי הברורה והפופולרית מכולן, היא חברתית-כלכלית. המדע והאמנויות הם ממנועי הצמיחה המרכזיים של כל חברה מודרנית. הם הבסיס לפיתוח של תעשיות ענפות בכל התחומים, ליכולתה של חברה ליצור תוצרים בעבור עצמה ובעבור חברות אחרות שעמן היא נושאת ונותנת. חברה המוותרת על פיתוח תמידי של הנדסה, מדע, מוזיקה, עיצוב ואמנות פוגעת פגיעה אנושה ביכולתה לפתח שירותי חינוך, בריאות, תעסוקה וביטחון מתקדמים לאזרחיה. בלי מומחים בתחומי המדעים והאמנויות, אי אפשר לקיים משק ותרבות משגשגים ומובילים בעולם המערבי המתקדם של המאה העשרים ואחת.

להבנה המדעית-אמנותית יש גם חשיבות תרבותית-מוסרית. לפני חמישים שנה, כתב החוקר והפילוסוף הרברט סיימון: "…המין האנושי לא זכה עד כה למצבור כה גדול של יתרונות מדעיים וטכנולוגיים. עם זאת, לא הייתה תקופה שבה הסיכונים היו כה גדולים ורבי עוצמה. אי אפשר לשקול יתרונות מול סיכונים ללא תשתית של ידע. בחברה דמוקרטית המשמעות היא של ידע לכול ולא רק למומחים." בהיבט התרבותי-מוסרי, היכולת ליישם ידע ומיומנויות באופן מותאם למצבים חדשים, בלתי צפויים לעיתים, , שמזמנת לנו מציאות החיים היום-יומית, היא חיונית לשגשוג בחברה מתקדמת. סוגיות כגון תרומת איברים, אבחון גנטי, פיתוח מזון, רובוטיזציה, אדריכלות ירוקה וקיימות, אם נזכיר רק כמה דוגמאות, נשענות בראש ובראשונה על דיון מוסרי-תרבותי העוסק בהשפעתן על ההתנהלות היום-יומית של כל אחד מאתנו וביכולת שלנו כחברה להכיל את תוצאותיו של דיון זה. בלי הבנת מרכזיותם של המדעים והאמנויות בחיינו, היכולת לדון במוסר ובערכים הנדרשים לצורך קידומה של חברה צודקת, פלורליסטית ודמוקרטית, עלולה להישאר בידיהם של שרלטנים ובעלי עניין זר וצר.

הסיבה השלישית, ואולי החשובה והפחות מדוברת מכולן, היא סיבה אישית-אנושית. המדעים והאמנויות הם בין ההישגים הכבירים של האנושות, וההישגים האלה מתחילים אצל כל ילד בן שנתיים, הרואה סוסים ופיות בצורות העננים, שומע שירה בציוץ הציפורים ושואל "מדוע" על הרוח הנושבת בעלים. הסקרנות האישית, הדמיון, הצורך לחקור ולגלות, החשיבה הביקורתית והיכולת לספר סיפור וליצור משהו חדש, מלהיב ושונה, שוב ושוב – הם מן התכונות היפות והמרגשות ביותר שאנו נולדים אתן. הן התכונות שמאפשרות לנו לצלול למעמקי השונית, לרחף מעל היערות ולהגיע לירח, באופן מעשי ומטפורי כאחד. פיתוח נכון של התכונות האלה חייב להיעשות מגיל צעיר, בהתמדה, הוא הופך כל תחום דעת למחוז של הרפתקה ויצירה – והוא מתבסס, מתחזק וממריא לשחקים במדעים ובאמנויות.

הנגשה: לשלב את הרגעים

איך שלא נתבונן בכך, המדעים והאמנויות הם בראש ובראשונה תוצר של האדם: חשיבתו, דמיונו, עשייתו, כישלונותיו והצלחותיו. הם המרכיבים המרכזיים של התרבות האנושית באשר היא, ולכן הישגיהם ואתגריהם כאחד צריכים להיות נגישים ונהירים לכלל האוכלוסייה.

אחת הדרכים להתמודד עם הנגשה זו, היא לפתח את תחום תקשורת המדע והאמנויות. בשנים האחרונות, בכל פעם שאנו מעניקים פרס למדענים ולאמנים מצטיינים, אנו מקפידים ליצור שיח רב-תחומי בין הזוכים השונים לבין הקהל הרחב. מדוע חקר חלבוני החיטה חיוני להבנת ההיסטוריה האנושית? מה הקשר בין הפיזיקה של מיקרו-חלקיקים לטלפון החכם שלי? מה פתאום צייר מעסיק בסטודיו שלו כימאים? כיצד עיצוב של בניינים משפיע על שרשרת המזון? מה הקשר בין מוזיקה, מתמטיקה, סמלים והתפתחות החשיבה האנושית?

חוקרים, סטודנטים, תלמידי תיכון והציבור מוזמנים להרצאות, לסמינריונים, לכנסים ולדיונים סביב שולחנות עגולים, שבהם הם דנים עם הזוכים על עבודתם, על חייהם ודרכי קבלת ההחלטות שלהם, ועל הדילמות, האתגרים, ההצלחות והיישומים השונים של עבודתם; כל זאת, תוך הקפדה על יצירת קשר משמעותי בין תחום עיסוקם של הזוכים לבין תחומי דעת ותרבות אחרים, שהאנושות רוצה ביקרם. די להבחין בניצוץ שבעיני הצעירים, המסיימים מפגש מסוג זה ומקפידים לגשת אלי ולהכריז: "חכי ותראי, יום אחד עוד תעניקי גם לנו את פרס וולף!"

מומחים, משרדי הממשלה והתקשורת כאחד עדיין מתקשים להתמודד עם נושאים שיש צורך לשלב בהם ידע מדעי, פוליטי וכלכלי, לאזן בין אידאולוגיות לבין עובדות וממצאים, להבין את היחס בין סיכונים לבין תועלת ולקבל החלטות מושכלות. ללא הנגשה ותקשורת בין-תחומית, העשייה המדעית-טכנולוגית והאמנותית כולה תהיה חסרה, מנוכרת ובלתי מספקת, כפי שטוען ברכט במחזהו "חייו של גלילאו": "הנוכל למנוע את עצמנו מההמון, ולהמשיך לקרוא לעצמנו מדענים?" נראה שלא.

ליאת בן דוד היא ד"ר לביולוגיה מולקולרית. היא פרסמה יותר מ-25 ספרים ועוסקת במשך יותר מ-20 שנה בפיתוח ובניהול של מערכות חינוכיות. כיום מכהנת כמנכ"לית קרן וולף.

אתם מוזמנים לקרוא את הבלוג שלה "רגע לפני שבת": www.liatbd.com

____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

קריאה נוספת

* המבנה של מהפכות מדעיות – תומאס קון, הוצאת ספרי סימן קריאה, 1977

* מחוויות מפתח לנקודות מפנה – על עוצמת ההשפעה החינוכית, גד יאיר, הוצאת ספריית פועלים, 2006

* גישות להוראת המדעים – ליאת בן דוד, הוצאת רמות, 1998

* שתי התרבויות, סי.פי.סנואו (אנגלית) – The Two Cultures * התרבות השלישית, ג'ון ברוקמן (אנגלית) – The Third Culture: Beyond the Scientific Revolution

* מאמרים: "החתיכה החסרה", "התרבות השלישית", האינטליגנציה הנשכחת" – ליאת בן דוד: הידען, דה-מרקר,

#זרקור #מדע #הנגשה #פרסים

כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד