שׁוּתָּפוּת شَرَاكِة

איך שלא נסתכל על זה, אנחנו חיים פה יחד. זה בכלל לא משנה אם אנחנו אוהבים את זה או לא, אם היינו רוצים שיהיה כך או אחרת. כבר עכשיו, ולא רק ביום שאחרי, ראוי להרים את הראש מתוך הזעם וההרס ולהבין שמה שלא יקרה, כולנו פה. עכשיו ואחר כך, אף אחד לא ייעלם, אף אחד גם לא מתכוון ללכת לשום מקום. זו המציאות שלנו. מדינה העשויה גוונים, שמבקשת ליצור מעשה טלאים מפיסות אריג מסוגים שונים. צבעיו ומשמעותו של מעשה הטלאים הזה, תלוי רק בנו. רק אנו ומעשינו יחליטו אם יהיה זה מעשה טלאים רווי פחד, זעם ובריונות, או מעשה רקמה עדינה המתפארת במרכיביה המשולבים. זו הסיבה שבדוידסון, כאנשי חינוך מדעי שתופסים את המדע כתחום דעת של האדם למען האדם באשר הוא, אנחנו לא מדירים איש. כל מרכיבי המדינה הזו, מוזמנים להיות שותפים. אנחנו משקיעים בשותפות הזו כבר שנים, ביזע, עבודת כפיים, ראש ולב כאחד.

מי שעוסק בשותפות יודע, שהיא אינה עניין פשוט. היא דורשת רגישות, נשימה עמוקה, יכולת לשחרר ולהבליג, הרבה נכונות. אנחנו מבחינים בשונות שבין המרכיבים. זו שונות שנכון וחשוב ללמוד ולהכיר, בכל הכיוונים. כך, למשל, כמו שאנו מתרגמים את ההקשרים המדעיים של חג השבועות לערבית כדי שילדי החברה הערבית יוכלו להכיר את החג של החברה היהודית, כך אנחנו מתרגמים את ההקשרים המדעיים של הרמדאן לעברית, כדי שילדי החברה היהודית יוכלו להכיר את החג של החברה הערבית. אנחנו מבחינים בהבדלים התרבותיים בין השבטים השונים. דרכי תקשורת שונים נדרשים כשעובדים עם החברה החרדית, העדה האתיופית, החברה הערבית. המדע הוא אותו מדע, הדרך לעשייה מוצלחת – מגוונת. העובדה שאנחנו מקבלים מחמאות על העשייה הזו, מעציבה. זו היתה צריכה להיות ברירת המחדל של המדינה כולה. אין לזלזל במעשה התרגום התרבותי הזה, שנדמה קטן יחסית לגודל האירועים: אם כל אחד מאתנו, יהודים וערבים כאחד, יקפיד שבחלקת אלוהים הקטנה שלו השותפות תהיה ערך מוביל, מצב כולנו היה שונה.

חייבים לשוב אל דרך השותפות. לא ביום שאחרי, לא כשיתחיל להירגע, לא כשתקום ממשלה. עכשיו ומיד. זה דורש אומץ ומנהיגות ראויים, כי לשותפות יש מחיר: היא דורשת את היכולת לראות את צרכי האחר. באמת לראות. היא מחייבת הכלה. וכן, היא מחייבת גם סליחה. בניגוד למה שמקובל לחשוב, סליחה אינה שכחה, אלא התקדמות למרות הזיכרון ולצדו. סליחה של שכנים שנפגעו זה מזה, של אזרחים למדינה שהתנכרה להם, של מדינה לאזרחים שהתקוממו נגדה. עם כל אלה נצטרך להתמודד, וזה יהיה קשה ומר ויקר – אבל זה הכרחי. רק זה מה שייתן לנו תקווה לעתיד.

איך שלא נסתכל על זה, אנחנו חיים פה יחד. רובנו רוצים שאלה יהיו חיים טובים, בטוחים ומשגשגים. המשמעות היא שעלינו להכיר אלה בנוכחות של אלה, ולבנות את החיים המשותפים והעתיד שלנו יחד. זו המציאות שלנו. היא כאן, היא לא הולכת לשום מקום.

שותפות סולחת. כי אנחנו מסרבים לוותר על העתיד.