רגע על פורים: זאת שאמרה "לא"

אני מודה שחג הפורים אינו מהחביבים עלי. תחפושות לא עושות לי את זה, כלומר – תחפושות של אחרים זה יפה לעיניים, תחפושות של הילדים מעורר הרבה שמחה בלבבות, אבל תחפושת שלי-עצמי? לא, תודה. עד כאן.

שמתם לב שהתחפושות המסורתיות, אלה שמתבססות על סיפור המגילה, מתוייגות תמיד בשתי מילים? זה תמיד "מרדכי היהודי", "המלך אחשוורוש", "מלכת-אסתר" (עד היום לא ברור לי למה זה "מלכת אסתר" ולא סתם "אסתר המלכה", אבל שיהיה) ואפילו "המן הרשע". כאילו שבלי שם התואר, לא נדע במי מדובר. אחרי הכל, יש הרבה מרדכי, יותר מדי מלכים, לא מעט אסתר ובעיקר יש המון רשעים. אז שיהיה ברור למי מתכוונים.

רק אחת ויחידה הוצגה בפנינו בשמה בלבד, בלי שום תואר נוסף.

ושתי.

מספיק לומר את שמה, וכו-לם יודעים במי מדובר. לא צריך להגיד ושתי-המלכה (על "מלכת-ושתי" אף אחד לא חשב), או ושתי-הרעה, אין צורך בושתי-המודחת-מתפקידה, ושלא נעלה בדעתנו לומר ושתי-הפמיניסטית או חלילה ושתי-האמיצה. רק ושתי, ושכל אחד יצמיד לדמותה את המראה והתואר שהכי מדבר אליו.

ושתי. זו שהעזה לצאת נגד החוקים ולהודיע שזהו, עד כאן. היא לא משחקת יותר. זו שלמרות שוודאי פחדה, למרות שידעה בדיוק מה תהיה התוצאה של סירובה, העזה לעמוד על שלה ולומר לא.

היא שילמה את מלוא המחיר, ובכלל זה דה-לגיטימציה מוחלטת. אמרו שהיתה רעה, שהתעללה בנשות ההרמון ובבנות היהודיות שבממלכתו של אחשוורוש, שבעצם זה הגיע לה, שהיא זו שהביאה על עצמה את אבדן הכתר ושהאשמה כולה שלה – אחרת עוד נעשה כמוה ונגלה רצון ואסרטיביות משל עצמנו, חלילה. עדיף שנשתכנע שהיא היתה רעה, ושנבין שמי שעומדת על זכויותיה באופן ישיר וגלוי, נגזר עליה לאבד הכל. אל תשאלו מי בדיוק קבע שנגזר, זה סתם קטנוני מצדכם. מלכת-אסתר היתה חכמה יותר. היא הצליחה להשיג כל מה שרצתה מהמלך ואין שום טעם להתייחס למחיר שגם היא נאלצה לשלם על כל התרגיל הזה, כי העיקר שהיא הצילה את כל היהודים בדרך והיתה לנו אורה ושמחה ואפשר לשכוח שהיא ממשיכה להיות נתונה עמוק בהרמון של מלך טיפש בעוד מרדכי הופך למשנה למלך, בואו נשתה עד דלא ידע.

נו, הסיפור התחיל במשתה לשוכרה ונגמר במשתה לשוכרה. יופי לנו.

אבל בסיפור המגילה, ושתי היא היחידה שאינה מתחפשת, אינה מסתירה, אינה מוכנה לשמש כחפץ ואינה משתמשת בתככים. היא ישירה, חדה וגאה כתער, והיא משלמת מתוך מודעות.

האם המעשה שלה דרש אומץ? אין ספק. האם הוא גם היה חכם? זו כבר שאלה אחרת לגמרי, שהתשובה עליה תלויה במבחן התוצאה שכל אחד בוחר מתוך תפיסת עולמו ונסיבות חייו. יש כאלה שיגידו שעדיף לוותר ולהילחם מבפנים, ויש כאלה שיגידו שעל ערכי יסוד לא מוותרים. בעולם שבו משננים לנו שצדק וחוכמה הם שני ניגודים שצריך לבחור ביניהם, כל תשובה תשאיר אותנו מתוסכלים.

כבר ראיתי אינסוף מלכות-אסתר. קל לזהות אותן. הן בדרך כלל ילדות מתוקות לבושות כנסיכות, שרביט בידן וכתר לראשן. הן התגלמות התדמית המסורתית של המגדר הנשי, ואיש לא חושב על מה שהתדמית הזו דרשה מהן.

ראיתי גרסאות רבות של מרדכי-היהודי, שתמיד לובש בגד מעורר כבוד, זקנו עבות ולפעמים הוא אפילו רכוב על סוס קרטון. הן התגלמות ההתעלמות ממעשים המסתתרים מאחורי החזות הזו, שהיום היו שופטים אותו עליהם.

אפילו לא מעט המן-הרשע ראיתי, תחפושת שדומה יותר לשד מאשר לסתם אדם מרושע שקשה לזהותו מיידית. לפעמים הם אפילו מניחים חבל תלייה סביב צווארם. קצת ציניות עצמית משועשעת היא תכונה מבורכת, לתשומת לבו של שר החינוך הנוכחי*.

אבל לא ראיתי ולו ושתי אחת.

אולי בגלל שבכל כך הרבה תחומים בחיינו, אנחנו מתקשים ליישם את מה שהיא מייצגת: זו שברגע האמת, עמדה על שלה ואמרה לא.

פעם חשבתי שזה בגלל שאין לזה תחפושת, כי אי אפשר לומר שאנחנו ושתי ואז פתאום להיות משהו לחלוטין הפוך. השנתיים האחרונות הוכיחו לי שדווקא יש כזו, היא די נפוצה והיא מובילה למשכן אחד מסוים מאד בירושלים.

לתשומת לב מי שחושב שתחפושות, יש רק פעם בשנה.

· הערת השועל: בארץ המובטחת, הומור עצמי הוא חילול הקודש ולכן אסור. תשאלו את חברי התכנית "היהודים באים".