רגע לפני שבת: תרבות, עכשיו

טרם מלאו לה שלוש, אבל זו היתה הזדמנות כל כך חגיגית, מיוחדת ומרגשת, שהם לא העלו בדעתם לפספס אותה רק בגלל שהמושג בייביסיטר עוד לא נולד. היא רק בת שנתיים וחצי? נו, שתתחיל מוקדם. זה רק יועיל לחינוך התרבותי שלה. סבי וסבתי לא היססו: ב-26 בדצמבר 1936, מחר לפני 84 שנים בדיוק, הם העניקו לאמי הקטנטונת מתנה מיוחדת במינה כשהם לקחו אותה לקונצרט הראשון של התזמורת החדשה שקמה זה עתה בתל אביב, "התזמורת הארץ ישראלית", אותה תזמורת שלימים תשנה את שמה לתזמורת הפילהרמונית הישראלית. הקונצרט התקיים במגרשי התערוכה שבצפון תל אביב, העיר שבעצמה עוד לא היתה בת שלושים, מול קהל לבוש במיטב האופנה האירופאית, כאילו אין חולות, גמלים, תפוזים ותרבות לבנט מסביב. הקונצרט הזה היה הראשון מבין אינספור קונצרטים שהתקיימו אחריו, כי סבתי וסבי לא הסתפקו בו אלא עשו מינוי משפחתי שנתי מתחדש וקבוע, בו החזיקה אמי עד יום מותה. הורי נהגו לרכוש כרטיסים נוספים ולקחת אותנו לקונצרטים השונים, תוך הסבר מדוקדק על מרכיבי התכנית, תפקידי הנגנים השונים וההתרגשות שליוותה אותם בכל פעם שהיה אירוע או אורח מיוחד כלשהו. התזמורת, שהוקמה כאמור ב-1936, היתה מורכבת מכ-75 נגנים, מטובי המוזיקאים היהודים שפוטרו בזה אחר זה ממיטב תזמורות אירופה עקב יהדותם, עלו לארץ ישראל בזכות פעולות הצלה ופוליטיקה מורכבת בהובלתו של הוברמן, ושהיו מעורבים בהן פרופ' חיים ויצמן, הנציב העליון הבריטי ואפילו אלברט איינשטיין, שהיה כנר חובב וידידו של הוברמן.

באותו קונצרט ראשון, העניקו ברוניסלב הוברמן, מייסד התזמורת וכנר בינלאומי, והמנצח מאסטרו ארתורו טוסקניני, שהגיע במיוחד לרגל הקמתה לנצח על קונצרט הפתיחה, תכניה חתומה לפעוטה שתלתה בהם עיניים כחולות גדולות ומאז לא נטשה. התכנייה, שנמצאת כאן בתמונה, תלויה בחדר השינה שלי עד היום, תזכורת לאהבתה של אמי למוסיקה בכלל ולמוסיקה קלאסית בפרט ולאמירה הנחרצת שתמיד ליוותה אותנו: תרבות שתהיה כאן.

84 שנה עברו מאז. במהלך חיי הבנתי ששום דבר – לא מצב כלכלי ולא מצב בטחוני – לא ימנע מהורי ליהנות מהמגוון שיש לתרבות האנושית להציע, הם פשוט ימצאו דרך ליהנות ממה שניתן, בתנאים הנתונים. נזכרתי בזה כשלא מזמן, האיש שאתי אמר לי בעצב: "ידעת שהשנה מציינים 250 שנה להולדתו של בטהובן?" והוסיף: "אני מתגעגע לאיזה קונצרט טוב."

כשיש רצון, מוצאים דרך. אם אפשר עם ילדה בת שנתיים, אפשר גם עם קורונה. הלכנו לקונצרט: התלבשנו יפה, נטלנו כוסית יין, הלכנו יד ביד לסלון והתיישבנו מול המסך, ששידר קונצרט קאמרי. זה היה קונצרט של אותה תזמורת פילהרמונית ישראלית, אלא מה? זה עניין של מסורת משפחתית.