רגע לפני שבת: תורת המצורע

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (ויקרא יד', א-ב).

הרי את מצורעת לי

כתורת המצורע אשר למשה.

שארך, כסותך, עונתך -

יעידו תורתך.

הרחק אשכינך,

בצעיפיי המתבדרים

אכסך מחוץ למחנה.

טמאה, טמאה תהיי,

וכבש כפרה לא תשיג ידינו.

פרשת מצורע. יש לה תורה משל עצמה, לצרעת. חוקי טומאה וטוהרה מפורטים ונוקשים כסורגי התפיסה האנושית.

לא התגעגעתי, אבל השבוע האחרון, על שלל ההתלהמויות של פרשנים ששמחנו לשכוח, עסקנים שלא רצינו להיזכר בהם, פירורי החמץ שאולי עוד נשכח ובעיקר מול מציאות קשה שזועקת שניזכר בה, מזכיר:

הצרעת לא נעלמה מהעולם.

היא רק החליפה מופעים.

לא עלינו המלאכה לגמור, אבל אנחנו לא רשאים להמשיך ולהיבטל ממנה.