"אני לא אתחסן," קיבלתי השבוע הודעת טקסט. "יש לי אמון בתבונה של הגוף לרפא את עצמו." לשאלתי אם גם נגד פוליו או חצבת היא מאמינה בתבונה של הגוף לרפא את עצמו לא השיבה, אבל כשהופיע לידה סמל כחול, ידעתי שהיא בהחלט ראתה את השאלה. לא בגלל הסמל. בזכות ניתוח הלייזר שהיא עשתה לאחרונה בעיניה.
היא לא היחידה שהצהירה זאת. הם צודקים בדבר אחד: הרבה מאד תלוי ביכולתנו לתת אמון. בכל פעם שאנחנו נכנסים לבניין, נוטלים משכך כאבים, עולים על מטוס או על מגלשה בגן השעשועים, אנחנו נותנים אמון באנשי המקצוע שפיתחו, תכננו, ייצרו והעמידו את המוצר הזה לרשותנו. אנחנו סומכים עליהם מתוך אמון שהם מבינים מה הם עושים ושהם ווידאו שהמוצר והשימוש בו נותן מענה יעיל ובעיקר בטוח לצורך שלשמו הם יצרו אותו. אנחנו סומכים עליהם לא מתוך עיוורון אלא דווקא מתוך ראייה מפוכחת ועתירת ניסיון של תבונה אנושית ייחודית שבזכותה תוצרי האמון הזה עוברים מדור לדור – תבונה מדעית-טכנולוגית.
התבונה המדעית-טכנולוגית שלנו היא חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו כבני אדם. אנחנו יצורים סקרנים, החוקרים את עצמנו, את הסביבה ואת התהליכים המתקיימים בה ובתוכנו. את הידע, ההבנה והניסיון שאנו צוברים אנחנו רותמים באופן פעיל לצורך הרחבת היכולות הביולוגיים שלנו ולמתן מענה לצרכים ולחלומות שלנו בכל תחומי חיינו, מייצור ושיפור המזון דרך אמצעי תחבורה אל החלל וכלי תקשורת המאפשרים לנו לשוחח בזמן אמת עם מי שנמצא בצד השני של הגלובוס ועד אמצעים רפואיים ששיפרו את חיינו באופן ניכר. אנחנו נותנים אמון ביכולת הזו שלנו וגם יודעים להשתמש בה באופן גמיש ומתפתח, בהתאם לתנאי הסביבה ולצרכים המשתנים תדיר. בלי זה, עדיין היינו צדים ומלקטים בסוואנה כלשהי.
האמון הזה אינו נטול ספקות. לעיתים קרובות אנו טועים, לעיתים עקשניים, לעיתים אפילו מבקשים להזיק. המחיר עלול להיות יקר מאד, לעיתים אפילו בלתי הפיך. זה מפחיד. התוצאות הכואבות ולעיתים הרסניות של כל אלה פוגעות באמון שלנו בעצמנו ואלה באלה. כדי להתנהל בהצלחה על פני הציר שבין אמון מלא לבין היעדרה, אנו זקוקים לתבונה המדעית-טכנולוגית שלנו. מדובר במערכת מורכבת, הכוללת חשיבה ועשייה המבוססים על נתונים, עובדות, חשיבה ביקורתית, הבנת קשרי הגומלין בין מרכיבי הסביבה והאדם, קבלת החלטות שקולות, פיתוח תוצרים ופתרון מושכל של בעיות – וגם את ההבנה, שזה לא תמיד יצליח; אבל המערכת המלאה הזו היא הבסיס הנדרש לנו על מנת להתמודד באופן ערכי עם סוגיות מורכבות שאנו ניצבים בפניהם בכל יום, משינוי האקלים דרך שימוש אחראי במשאבים, התנהלות אקולוגית ובת קיימא ועד התמודדות עם מגיפות. היא הכוח המניע של ההתפתחות שלנו, והיא אחד הנכסים התרבותיים החשובים ביותר שיש לנו. אנו מפתחים אותה באמצעות חינוך מדעי-טכנולוגי תמידי, מהרגע שאנו שואלים "למה" ועד השאלות הנוספות שאנו ממשיכים לשאול, גם אחרי גיל גבורות.
היכולות הביולוגיות שלנו, מוגבלות. אנחנו מרחיבים אותן באופן חסר תקדים באמצעות התבונה המדעית-טכנולוגית שלנו. כמו במקרים רבים אחרים, גם במקרה של הקורונה, "תבונת הגוף לרפא את עצמו" אינה מספקת. היא זקוקה לעזרתנו. על בסיס כל המידע שאנו כבר יודעים וגם על בסיס מה שעדיין לא, מתוך מערכת השיקולים של ניהול סיכונים, אל החלטות כמו להיכנס לבניין, לעלות למטוס ולהתגלש במגלשה מצטרפת החלטה נוספת. בשבוע הבא, אם לא יהיו הפתעות, אקבל את המנה הראשונה של החיסון נגד קורונה. עניין של אמון.
