פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: שולחן עם חמש רגליים


"חמש רגליים. כדי שהוא באמת יהיה יציב, זה מה ששולחן צריך," למרות שעברו למעלה מעשרים שנה מאז שמעתי את הדברים האלה מפי הרב אברהם אינפלד, הם נצרבו בזיכרוני. אינפלד, מייסד מלי"ץ (מכונים לחינוך יהודי-ציוני) הסביר זאת כך: כשמבקשים חמש רגליים, גם אם מתפשרים על קיומה של רגל אחת, השולחן עדיין יעמוד ביציבות על ארבע רגליו. אם חלילה נתפשר על רגל נוספת, הרי שלמרות שאיבדנו כמעט מחצית מהרגליים, השולחן עדיין יוכל לעמוד. נצטרך לתמוך בו, אבל בזהירות הראויה הוא עדיין יוכל לשמש כשולחן תלת-רגלי.

אינפלד השתמש במטאפורת השולחן בעל חמש הרגליים כדי לעסוק בחמשה מאפיינים המרכיבים, לדעתו, את הזהות היהודית. הוא הוסיף והרחיב: כשכל אחד מאתנו צריך לבחור באיזה שלוש מתוך החמש הוא עצמו מוצא את יציבות זהותו, תמיד יהיה לפחות אחד שהוא משותף לכולנו.

אובדן של רגל שלישית מתוך החמש, וכבר ברור לנו שהשולחן כבר אינו שולחן, הזהות אינה זהות, והשולחן כולו מתמוטט.


נזכרתי בשיעור הזה השבוע, כששאלו אותי מהם המאפיינים המרכזיים שאני מחפשת באנשי מקצוע מעולים, כאלה ש"את רוצה אותם אתך על האוטובוס" (לאור מצב התחבורה בארץ בכלל והתחבורה הציבורית בפרט, אני די בטוחה שאוטובוס כבר אינו הכלי שעדיין מתאים לשאלה הזו. זה קצת כמו ש"האסימון נפל" או "להחליף דיסקט" הם מטאפורות שכבר לא ממש מתאימות למציאות - אבל אתם מבינים את הכוונה, אז תזרמו אתי).

נכון, יש הרבה יותר מחמש, ואין היררכיה, ואיך בכלל אפשר להצהיר סיסמאות כאלה וכ"ו וכ"ו – כל זה נכון, אבל אני נזכרתי באינפלד ובחמש הרגליים שלו, ואלה התכונות הראשונות שעלו בראשי:

- תשוקה הנובעת משליחות, התלהבות.

- חתירה למקצוענות מתמדת וצומחת מתוך יושרה.

- מוכנות לעבוד קשה, בלי פנקסנות קטנונית ומתמרמרת.

- הקשבה בגובה העיניים, בנפש חפצה, מתוך הכלה ומוכנות לגמישות.

- אומץ לקבל החלטות, גם כשיודעים שההחלטה לא תמצא חן, גם כשיודעים שאף אחד מאתנו, גם אנחנו בעצמנו, אינו מושלם וחף מטעויות.


יתרו מתבונן במשה שופט את העם, ונוזף בו: אתה לא יכול להמשיך לעשות את זה לבד. הוא מזהיר שזה יוביל למה שיתרו קורא "נבילה" – ובמילים מפורטות יותר, סטגנציה, עומס, דחיית פתרונות, נקודת מבט של אדם אחד בלבד. לא טובה עבודת האדם לבדו, דרושה קהילה של אנשים שונים. יתרו מפציר במשה למנות מנהיגים נוספים לצדו. הוא מרחיב ומסביר למשה מהן התכונות הנדרשות, לדעתו, שעל משה לחפש במנהיגים אלה, שישפטו ויקבעו אתו את דרכי ההתמודדות עם האתגרים העומדים בפני העם, גדולים וקטנים כאחד. יתרו מונה ארבע תכונות: אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע.

לפי פרשת יתרו, משה, שלא היה בשיעור של אינפלד ולא שמע ששלוש רגליים הן מינימום, מוצא רק אנשי חיל. הוא מתפשר. בסוף חייו, מספר משה שהוא ביקש למצוא "אנשים חכמים, נבונים וידועים" אבל הוא מצא רק "אנשים חכמים וידועים" (דברים א', יג-טו). תבונה, התבוננות, הכלה – לא היו שם. הוא שוב מתפשר.


רגע לפני שבת, אני מתבוננת שוב על חמש הרגליים שחשבתי עליהן השבוע. הרבה יותר קל לי לחשוב מה עוד הייתי רוצה מאשר לחשוב על איזו רגל הייתי מוכנה להתפשר.

כנראה שלזה התכוון יוסי בנאי כשכתב:

"מי שמוכן... שהארץ הזאת סוף סוף תשקוט, אם לא 40 שנה אז 40 יום, אפילו על שבועיים היינו מתפשרים – שיקום."

אף אחד לא קם.

שתהיה שבת של החלמה לכל המאומתים, יציאה לחופשי לכל המבודדים, בריאות לכולם באופן כללי וללא פשרות :-).


הערת השועל: נו, לפחות משה מצא ידועים שהם גם חכמים. היום, ברוב המקרים יש לנו רק ידועים. מצבו של השולחן, בהתאם.