פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: משפטי הרעב


ע', ילד צנום בן 13, נהג להגיע פעם בשבוע למגרש הכדורסל השכונתי. שם, ערב אחד בשבוע, מתנדבים מחלקים מנות חמות לילדים ולנוער מהשכונה. ע' היה חוטף בזריזות לפחות מנה חמה אחת, אם אפשר שתיים. ניכר היה שהוא מאד רעב, לפעמים עד כדי כך שהוא אפילו לא היה ממתין להוסיף מים למנה החמה, וטורף את הגרגרים היבשים גם כך. אביו אינו בנמצא, לא ברור היכן הוא. אמו, שנותרה חד הורית, עובדת במספר עבודות דחק. הם מתראים השכם בבוקר, ולאחר מכן בשעות הלילה המאוחרות. בין לבין, הוא לנפשו.

כמו ע', יש רבים נוספים, מכל המגזרים, ללא הבדלי עדות, מגדר או דת. גם השכונה המדוברת אינה יחידה בעירה, וניתן למצוא כמוה בערים לא מעטות.

זו לא ישראל השנייה או השלישית ואפילו לא הרביעית. אין לה מספר. זו ישראל הבלתי נספרת.

ע' כבר בן 14. בשבועות האחרונים, הבחנו שהוא כבר לא חוטף מנות חמות כבעבר. מתברר שהוא מצא עבודה שמאפשרת לו לאסוף כמה פרוטות ולרכוש לעצמו אוכל. זו עבודה פשוטה: הוא מוכר סיגריות גראס, אותן הוא מקבל מנער בוגר יותר. ע' עצמו לא מעשן, לא שותה ולא משתמש בשום דבר אחר, אבל הוא כבר לא רעב.

צאצאיו של ז'אן ולז'אן ממשיכים לגנוב לחם מתוך רעב. עלובי החיים עשו עלייה והם חיים ברחובות בישראל.


זו תקופה בה אנחנו שומעים בכל יום, בכל מקום, על ההתמודדויות העדכניות של משרדי הבריאות, החינוך, הכלכלה. גם אם לא מסכימים עם אף אחת מההחלטות והעשייה שלהם, אין ספק שכל אחד מהשרים האמונים על תחומים אלה נוכח, או לפחות מפגין נוכחות – גם כשזה מול ביקורת ואירועים קשים. יש לנו קול מולם, יש להם קול מולנו. על השלכות מעשיהם, לטוב ולרע, אנו יכולים לדון ברמה היומיומית ממש.


ודווקא המשרד שצריך היה לזעוק, לדרוש, להציב מולנו מראה ולבלוט מעל כל אלה, נעלם כלא היה. משרד הרווחה, האמון על החיבור הזה בין צדק לחמלה בימים שבהם זה כל כך נדרש, נאלם דום עד כי נראה שהוא לא באמת קיים. איש לא באמת דואג לאנשי המקצוע המסורים והמעטים שלו, שקורסים. אין להם מי שיזעק שהם "מחרפים נפשם" בידיים ריקות מול הקשיים; אין מי שיתריע שהם "חשופים בשדה קרב" בכל יום; אין מי שיאמר שהמצוקה הרגשית והכלכלית של מי שנתון לאלימות, למחסור ולרעב היא מצוקה שחייבים להתייחס אליה; אם עובדי הרווחה ישבתו, מקבלי ההחלטות לא באמת ירגישו בחסרונם - הם עסוקים מדי בחלוקת מטושים ועידוד ההגעה להייטק.


פרשת משפטים, שבה משה מתחיל לתאר לבני ישראל את המפרט המשפטי של התורה, גדושה בחוקים הקשורים למתרחש בין אדם לחברו, כאלה הדרושים לקיומה של חברה שהצדק, החמלה והדאגה לרווחת כולם משמשים בה בצוותא.

בלי חמלה, צדק אינו יותר מצדקנות טכנית.

בלי צדק, אין מי שיידע מתי, מדוע וכיצד לחמול.

בלי רווחה, לא ניתן להשיג לא צדק ולא חמלה.

ובלי כל אלה, לא יעזרו לנו לא פיז"ה, לא 8200 ולא שום מושיע אחר שניתלה בו.

רווחה, חמלה וצדק - לכל. שילוב הכרחי ליצירת המגדלור המוביל של חברת מופת.


כמו במקרים רבים אחרים, ע' נתפס וממתין להחלטה מה ייעשה אתו. ממרומי גיל 14 הוא כבר יודע שהמחיר שישלם על הדרך בה התמודד עם הרעב, יהיה גבוה. אף אחד מהמבוגרים האחראים על כך שהוא לא היה רעב מלכתחילה, לא יידרש לתת תשובות ולא יעמוד למשפט יחד אתו. וממרומי גילי המופלג, אני עדיין תמימה מספיק כדי להמשיך לתהות, מתי סוף-סוף יימצא השר שבאמת יהיה לו ולכשכמותו לקול, ושיידאג שכל מקבלי ההחלטות כולם יבינו, שכשהחמלה והרווחה נמקות ברעב, גם הצדק לא באמת יוכל ליהנות משובע.