"מה?!"
הזעזוע בקולה היה כנה. היינו בתחילתו של משחק זיכרון חדש בנושא "ממציאים והמצאות". פרשתי על השולחן 25 קלפים של דמויות היסטוריות, ולצידן 25 קלפים של ההמצאה שכל אחד מהם המציא, כולל שנת ההמצאה. ממכונת הדפוס של גוטנברג ועד הדיסק-און-קי של דב מורן, ייצוג של למעלה מחמש מאות שנה של התפתחות ועשייה אנושית.
כשרכשתי את המשחק, חשבתי שהנכדות והנכד שלי ילמדו ממנו לא מעט – על יכולות אנושיות, על פריצות דרך, על דבקות במטרה. אני מודה שהלקח הראשון לא היה שיעור שציפיתי לו.
אחת מבנות השמונה שלי העיפה מבט בקלפי המשחק שהנחתי לפניה על השולחן, והדבר הראשון שהיא שאלה היה, "למה יש פה רק שלוש בנות?"
לבושתי, עד אותו רגע אני עצמי לא הבחנתי בכך, אבל זה היה הדבר הראשון שתפס את עיניה.
בדקתי. היא צדקה. רק שלוש נשים.
עכשיו לכי ותסבירי לה שעד לא כל כך מזמן, ברוב המקומות בעולם לנשים בכלל לא הרשו ללמוד, ועל הכרה בהישגיהן כמעט אין מה לדבר. תנסי לספר לה שמארי קירי לא היתה מקבלת פרס נובל אלמלא ההתעקשות של פייר; שרק לאחרונה יש מי שמוכן להכיר בכך שחלק מכובד מיצירותיו של פליקס "תוקנו", שלא להודות שהולחנו, על ידי פאני; שווטסון וקריק לא חשבו שזה לא בסדר להדיר את רוזלינד פרנקלין מהתהילה לה זכו; שעד לפני עשורים בודדים מקצועות רבים היו סגורים לחלוטין בפני נשים, שיש מקומות בעולם בהם עדיין לא מתירים לבנות ללמוד, שגם פה בישראל אנחנו רחוקות ממצב של שוויון הזדמנויות ושבאופן כללי, נשים רבות, רבות מדי, עדיין נאלצות להיאבק, לעיתים במחיר חייהן, כדי לזכות בזכויות אדם בסיסיות.
את כל זה היא עוד תגלה. הסתפקתי בלומר משפט קצר על כך שעד לא מזמן חשבו שנשים צריכות לדאוג רק לטיפול בבית ובמשפחה, והרשו רק לגברים ללמוד נושאים אחרים. זה מה שגרם לזעזוע המתואר. המשפט הלאקוני שניסיתי למכור לה לא הרגיע אותה, והפלגנו בדיון מרתק על זכויות, יכולות, מגבלות וערכים חשובים אחרים.
יותר ממה שהיא למדה, אני למדתי מהשיח אתה שיעור לא רק מעניין וחשוב, אלא כזה שמצאתי בו גאווה, נחמה וגם תקווה. בעולם שלה, מצב של הדרה או אפליה כלשהי הוא לא ראוי, לא הגיוני, לא מקובל. היא לא תיתן שהם יגבילו או יהיו קשורים אליה בשום צורה. היא רק בת שמונה, והיא כבר יותר חכמה, טובה ומוסרית מהרבה "בוגרים" ממנה.
אני יודעת שהיא עוד תצטרך להילחם על הערכים האלה, שכיום נראים בעיניה כל כך מובנים מאליהם; היא תיאלץ לנפץ תקרות זכוכית ולפרוץ קירות בטון; אבל הזעזוע ההוא ששמעתי בקולה, הוא אחד הכלים שיעמדו לרשותה.
ושאף אחד לא יעז לנסות לעמוד בדרכה.
