רגע לפני שבת: כבר מזמן לא נוער, אבל בסיכון

"זה לא הזמן לצאת מהבית!" נזפה בי בתי על הליכה לעבודה. לרגע נעלבתי. מה, העבודה שלי לא חיונית? תנסו להעז להגיד את זה. ואז היא הוסיפה את משפט המחץ: "אתם בקבוצת הסיכון!"

גם האיש שלי שיחיה טען שאנחנו בקבוצת סיכון. בפעם הראשונה שהוא אמר את זה, הסתכלתי עליו בחשד, אבל מהמבט בעיניו ראיתי שהוא לגמרי רציני. הוא לא השתכנע כשניסיתי לספר לו ש-60 זה הארבעים החדש, שאנחנו בריאים, נכון שלא הכי ספורטיביים אבל עדיין עולים ויורדים בגבעות ברחבי העולם, כשהיינו בסערה בים היינו בין היחידים שלא הקיאו, כשהיינו בקור מקפיא היינו בין היחידים שלא הצטננו, כששוטטנו בשמורות באפריקה היינו בין היחידים שלא חטפו שלשולים, כל זה לא היה כל כך מזמן, אז כמו שאומרת חברה שגם היא שייכת לקבוצת הסיכון שלי - מה נהיה? אנחנו קבוצת סיכון? כאילו, באמת?

מסתבר שבאמת. יש כמה סימפטומים שמעידים על זה. כך, למשל, חלקנו זוכר הרבה משברים אחרים והנוכחי נראה לנו כמו היסטריית-יתר, הרי אנחנו כבר מנוסים, שום וירוס לא ישבור אותנו ומה פתאום שלא נחבק את מי שאנחנו אוהבים ובטח שלא יסגרו אותנו בבית. חלקנו מסתכלים על הסגר הזה בחשד ובציניות, ומרגישים שממחזרים שירים ובדיחות מימי קדם שרלוונטיים גם עכשיו. חלק אחר מסתכל בהנאה על הנכדים דרך הזום וחושב שמזל שלא אנחנו אלה שצריכים להעסיק אותם 24/7 עכשיו. כששלחתי מייל עם המשפט "ניפגש בשש אחרי הקורונה" הייתי צריכה להסביר לכמה וכמה אנשים על מה הציטוט הזה מתבסס. הייתי אומרת שזה היה השלב שבו נפל לי סופית האסימון, אבל גם המשפט הזה מעיד על השייכות הקבוצתית שלי.

אז הנזיפות הצליחו להכניס גם אותנו הביתה, כמו כולם. השבת החורפית מנחמת-משהו. בינתיים, יש משחקי קופסא שונים, יש נטפליקס, יש ערימות ספרים שתמיד אמרנו שברגע שיהיה זמן נקרא, יש מלאאאאא פעילויות ומאמרים באתר דוידסון, ויש גם good old טלפון שאתו אפשר בכל זאת לדבר ולהרגיש טיפ טיפה יותר קרובים. יש הרבה פחות קניות – רק מה שהכרחי ביותר, כמו עיתון (אפילו הדיגיטל עוד לא הצליח לעצור את שגרת חידוני, תשבצי ומוספי השבת שנקראים ונפתרים בפיג'מה ועט, אז הקורונה? הצחקתם אותי) – ויש שיחות זום אינסופיות, כולל יוזמה של בתי-הנוזפת שהודיעה שפעם ביום נתחבר כולנו לזום לעשות התעמלות. הבטחתי להתחבר, אז התחברתי, אבל ממש לא הבטחתי שגם אעשה התעמלות. אפילו לי יש גבולות.

הערת השועל: פעם אמרו שכשמתחתנים, צריך לחשוב על ממי עלולים להתגרש. היום אומרים שכשמתחתנים, צריך לחשוב על עם מי עלולים להיות בבידוד בית ארוווווך.....