פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: יום השוטים


למרות שאני זוכרת היטב את שמה, אקרא לה כאן ש'. היינו בכיתה ה', היא היתה חברה לכתה, תלמידה מצטיינת שתמיד ידעה הכל, ושנימת הזלזול בקולה בדרך כלל לא השאירה מקום לוויכוח. בכל כתה יש לפחות אחת או אחד כזה, שהנחרצות בקולם לא מאפשרת שום דיון. באנגלית קוראים להם בזלזול know-it-all.


יום אחד, התאספנו כמה חברות בגינה שליד ביתי. הדבקנו סוכריות טופי עטופות לענפים של אחד השיחים, והזמנו את ש' להצטרף אלינו. כשהיא הגיעה, ראתה אותנו "קוטפות" טופי להנאתנו. הסברתי לה ברצינות תהומית שהורי הביאו זרעים מיוחדים מארה"ב, "פיתוח אמריקאי מיוחד" שאין בשום מקום אחר בעולם, ושמהם צומחים שיחים שמניבים סוכריות. לא סתם סוכריות, אלא כאלה שכבר צומחות עם עטיפה. באותן שנים, ארה"ב עוד היתה מקום שממנו מגיעים דברים שאין להשיג בארץ, ולי היתה אנגלית במבטא אמריקאי ששכנעה אותה שאני יודעת על מה אני מדברת.

ש' נפלה לידינו כפרי בשל. אחרי שקטפה כמה סוכריות, היא סיננה לעברי – "מה את משוויצה, גם ההורים שלי יביאו לי כאלה זרעים. יותר טובים."

זה היה הרגע בו כבר לא התאפקנו. שאגנו לעברה "1 באפריל!" והיו מי שהוסיפו: "חושבת שהיא חכמה, מאמינה שסוכריות צומחות על שיחים, ועוד עטופות...".

המראה על פניה היה נקמה מתוקה למדי. ש' לא סלחה לנו עד סוף השנה.


יש הטוענים שזו המסורת העתיקה בעולם: הצורך להקדיש יום אחד בשנה שבו מותר "לבלף", "למתוח" ו"לשגע" את האחר, לאתגר את יכולתו להבחין בין מציאות לבין בדיה, בין סיפורים אמיתיים לבין סיפורי סבתא, בין "ריל ניוז" לבין "פייק ניוז". לא ברור מה מקור המנהג, וכתוצאה יש שמועות רבות שכל אחת מהן בפני עצמה יכולה להיחשב בגדר "בלוף". כך, למשל, סיפור אחד טוען שבצרפת של ימי הביניים, בחלק מהמחוזות נהגו לציין את תחילתה של שנה חדשה בחגיגות שנמשכו חמישה ימים, בין ה-25 במרץ ל-1 באפריל. מחוזות אלה היו ללעג ולקלס בשאר המדינה, שציינה את המועד ב-1 בינואר. עניין של לוחות שנה שונים. בסופו של דבר מחוזות אלה "יישרו קו" עם האחרים, וה-1 באפריל נשאר כ- "יום השוטים". סיפור אחר מגדיל לעשות וטוען שזה התאריך שבו נח שלח את היונה לשווא לבחון אם כבר קלו המים, למרות שהוא ראה במו עיניו שהוא עדיין מוקף מים רבים. במאמר מ-1908 נטען כי התאריך נועד לציין את "השוטים שמתעקשים על משהו למרות שברור שהם טועים". כך או כך, בכל מקרה מדובר ביום אחד בלבד, שבו מותר לתת דרור למעשי קונדס, שחלק מחשיבים כלא יותר מ"צחוק שמשחרר ויפה לבריאות" בעוד אחרים מחשיבים כ"עלבון ולעג לחולשות אנוש". יש מקומות בהם אסור להמשיך לשקר לאחר צהריי היום, ובכל מקרה יש לגלות את האמת מקסימום ביום שלמחרת.


מי שממש חייב להיות פוליטיקלי קורקט קורא לזה "יום החשיבה הביקורתית", אבל במקור – זהו "יום השוטים". גם היום, הילדות הנצחית שמתחבאת בכל אחד מאתנו גם כשאנחנו כבר מבוגרים, מובילה אותי לומר שאולי נכון ש-ש' הפגינה "פער בחשיבה הביקורתית" שלה, אבל לומר שהיא היתה סתם שוטה שלמדה לקח שכנראה הגיע לה, זה הרבה יותר כייף.

יום שוטים שמח 😊