רגע לפני שבת: הרהורים פואטיים

הביטו בנו.

מנסים לפלס את דרכנו בארץ תפוזים,

מתוך נאמנות לרעיון

שאנחנו תפוחים.

(כשאני נזכרת בשיר של אלזה גידלאו)

*

היינו ילדים חסרי זהירות -

ראו את האטד.

בצילנו חסה,

מים לגם מידנו,

השמש שלנו חיזקה את עליו.

עכשיו הוא בטוח

שהוא באובב. (כשהנסיך הקטן פוגש את משל יותם)

*

אחרי מותי,

את שיישאר ממני

תפיצו לארבע רוחות,

כדי שאחד האטומים שלי

ימצא בית

בכנפיה של שחפית הקוטב,

וימשיך לטייל בעולם.

(כשהציפורים יושבות על הענף שבחלון)