פרשת השבוע שלנו, "שמיני", היא הזדמנות להיזכר – ממש בקצרה - בדרכי מדידת הזמן על ידי בני האדם.
בקליפת אגוז, כמעט את כל הזמנים שלנו אנחנו קובעים על בסיס התנועות ביקום. היממה – מחזוריות היום והלילה - נקבעת על ידי תנועת כדור הארץ סביב צירו; מחזור השנה – שנת שמש על עונותיה או שנת ירח – נקבע על ידי התנועות היחסיות שבין כדור הארץ, הירח ו/או השמש.
את כל התנועות האלה אנחנו מחלקים כראות עינינו כדי לייצר יחידות זמן – חודש, שעה, דקה - העוזרות לנו לעשות סדר ולתכנן, לפחות עד כמה שניתן, את החיים. כל הזמנים האלה נקבעים על ידי "החוקיות של שעוני היקום", או כמו שמקובל לומר במקומות רבים – "זמנים טבעיים".
כל הזמנים כולם – מלבד השבוע. שבעת ימי השבוע מבוססים על אמונה בלבד. הם נוצרו מתוך סיפור הבריאה שהיהדות מספרת. בעברית, המילה "שבוע" מקורה במילה שבע, כמניין ימי הבריאה. יש עדויות לכך שבתרבויות עתיקות קדומות היו יחידות זמן אחרות – "שבוע" של שמונה או עשרה ימים, למשל – אבל בערך לפני אלפיים שנה, יחידת הזמן של שבעה ימים בשבוע הופצה והתקבלה בתרבויות השונות, והיא נפוצה עד ימינו.
והנה, הפרשה שלנו היא על יום שאינו חלק מהמניין הרגיל של ימים – "ויהי ביום השמיני".
מתי הוא היום השמיני? ביחס למה? מתי ובאילו אירועים חשוב לנו לטרוח ולציין שהם חלים "ביום השמיני", כלומר – הם מייצגים משהו כל כך מיוחד, שהוא מחוץ למניין ימי הבריאה עצמה?
ביהדות קל יחסית למצוא ימים כאלה ולהבין מדוע הן "יוצאים מחוץ לזמן". למשל, "שמיני עצרת", בו חוגגים את שמחת התורה; או "שמונה ימי מילה", כלומר – יום ברית המילה; ובפרשת שמיני, היום השמיני הוא יום חנוכת המשכן.
אנחנו לא היחידים שהבנו שיש מקרים בהם צריך להוציא משהו מהשגרה השוטפת. דברים שעצם מהותם כל כך פנטסטית, שהם לא חלק מהזמן עצמו, אלא דורשים יחידת זמן נפרדת המבדילה בינם לבין מערכות הזמן הרגילות. זה יכול להיות "היום השמיני בשבוע", כמו ששרו הביטלס; יום של ניסים יוצאי דופן, כמו "ה-35 במאי"; או אפילו שעה יוצאת דופן, כמו בסיפור "השעה ה-25" הדרמטי.
איך שלא נסובב את זה, כולנו זקוקים ל"יום שמיני". זמן שהוא מחוץ למניין הזמן. כזה שטעמו יישאר על השפתיים, שיהיה לטוטפות מאירות בין העיניים, שיתקדש לנו בזיכרון ובלב. מי שחוצב בסלעי חייו מדי פעם יום שמיני, מסע השיט שלו דרך שאר מקבצי שבעת הימים יהיה קצת יותר קל.
コメント