רגע לפני שבת: בכל יום, בכל מקום

לפעמים אני נזכרת שיש לי אוצרות כתובים חבויים בכל מיני מחברות, מדפים ובארונות. זה קורה כשאני מפשפשת בתוכם כדי למצוא משהו שאוכל להשתמש בו , בדרך כלל בהקשר של שלב כלשהו במסע כלשהו - שלי או של אחרים; כי המסעות השונים של כולנו שלובים זה בזה, ביחסי גומלין מרהיבים, כואבים ומצמיחים כאחד. זו לא קלישאה, זו מציאות שהיא גם פשוטה וגם מורכבת. כך קרה שהשבוע, כעת שחיפשתי טקסט מסוים לאחד מטקסי הסיום המאפיינים את התקופה הזו של השנה, נתקלתי בשיר שכתבתי לפני שנים - "בכל יום, בכל מקום". השיר עוסק במקום הייחודי שאדם מותיר באדם אחר. הוא פורסם בזמנו בכתב העת לשירה "שבילים", וכל כך נגע ללבה של אחת הקוראות שהיא הפכה אותו לריקוד. השבוע, פרשת "מסעי", זו הזדמנות מצוינת להיזכר בו. אז למרות שאני בדרך כלל שומרת שירים במגירה, הפעם אני מאווררת אותו - מוגש בחום, כטוב בעיניכם:

בתוך כל שביל, בכל עמל, בתוך כל ורד שקמל,

בתוך כל צליל, הבהוב חלום,

אני אהיה שם.

לפני כל רגע, כל מסע,

בסוף כל זמן ומחשבה, בכל יום, בכל מקום,

אני אהיה שם.

אני בתוך הסערה,

באושר של אבדן שליטה, בעיוורון, בחשכה,

בזעקת הלהבה.

תראה אותי בכל פינה,

בכל דממה ופעימה, בכל איוושה של לחישה.

אני שם.