פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: בהעלותך חיוך


לפעמים, אותו משפט או מצב יכול להיות רציני להחריד או קורע מצחוק. מה שקובע הוא בדרך כלל הטון, שכמו שסבתא שלי נהגה לומר - הוא זה שעושה את המוזיקה. זה נכון בתורה, ונכון בחיים.


סיפור המתאווים בפרשת "בהעלותך" הוא כזה. אפשר לקרוא אותו בנימה רצינית, כיאה לקריאה מכובדת בתורה, ואז הוא מלא רוגז וקטנוניות של דרמה.

אבל אפשר לקרוא אותו גם בנימת קול שהופכת את הדיאלוגים שבסיפור למשהו מהסוג שכוכבה ושירה מ"קופה ראשית" היו מעניקות לו: הומור משובח ומעורר צחוק מלוא הפה

בני ישראל מתגעגעים למצרים. "אך, וי-וי-וי, איזה בשר היה לנו שם במצרים, מי יחזיר לנו את הבשר הזה," הם יושבים ובוכים, "אנחנו מתגעגעים לאיזה סטייק טוב, לדגים, והכל היה בחינם, איזה קישואים, אבטיח-על-הסכין, איזה בצל ושום מעוררי תיאבון. ומה כבר נשאר לנו במדבר הזה, אה? יבש לנו בגרון, כל היום מן, ועוד מן, למה מה נהיה?! יאללה, תחזיר אותנו למצרים," הם מייללים למשה.

ומשה, הוא לא נשאר חייב ונכנס כראוי למערכון. כמו סבתא זקנה נרגנת, הוא מגלגל עיניים אל השמיים ומטיח באלוהים: "אלוהים אדירים, מה כבר עשיתי לך שזרקת עלי את העם הזה? למה זה מגיע לי? איזה חטא נורא חטאתי שאני צריך להתעסק אתם? מה אני, אבא שלהם? אני ילדתי אותם?! ראבק, זה גדול עלי. קח אותם ממני, אתה יודע מה? תהרוג אותי וזהו."

אלוהים, שאין לו סבלנות למריבת הילדים הזאת, מאבד את זה ואומר להם: "ככה? בשר רציתם, אה? זה מה שחסר לכם?? אחרי כלך מה עשיתי בשבילכם, אתם עוד מתלוננים? יודעים מה – אני אתן לכם בשר. לא יום, לא יומיים, לא שלושה – אתם תאכלו עכשיו בשר ועוד בשר ועוד בשר עד שזה יצא לכם מהאף ויימאס לכם!" ציטוט – "עַד אֲשֶׁר-יֵצֵא מֵאַפְּכֶם, וְהָיָה לָכֶם, לְזָרָא" (במדבר, יא', כ').

מי אמר שאין הומור בתורה.


אם אתם חושבים שהומור נוסח "קופה ראשית" קיים רק בטלוויזיה או בספר, תחשבו שוב. לפני שבוע, נכנס בחור למכולת פה במכבים. אחרי ששאל את אמו בטלפון כמה בננות הם צריכים, הוא פנה למוכרת וביקש לקנות שתיים. המוכרת אמרה לו שיש אשכול של חמש או של ארבע, אבל אין זוג. הוא התעקש על שתיים. היא על שלוש או ארבע. בסוף בעל החנות הגיע ואמר לו – אתה יודע מה? יש פה שלוש בננות בשלות שכבר לא אצליח למכור, קח לך, מתנה מאתנו. הבחור התעקש שהוא רוצה רק שתיים ורוצה לשלם. אחרי ויכוח קצר – "קח שלוש מתנה" "אבל אני רוצה רק שתיים ולשלם" – נמאס להם ממנו, נתנו לו לשלם עבור שתי הבננות והוא יצא לדרכו שמח וטוב לב. אשכרה עשה להם טיטינסקי. מי אמר שאין הומור בחיים.


שתהיה לנו שבת מלאה חיוכים. אומרים שזה טוב לבריאות.

כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד