פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

פנייה לשרת החינוך ולשרת המדע: טובות השתיים


לפני כמה ימים התפרסמה ידיעה, לפיה ישנה כוונה לפתח שיתוף פעולה חדש בין שני משרדי ממשלה: משרד התחבורה והמשרד לאיכות הסביבה. זו היתה ידיעה קטנה, צדדית, שנדחקה לשוליים. בהנחה שהיא נכונה, היא מעידה על רעיון מהפכני כפול ומבורך עד מאד: הרעיון שייתכן שיתוף פעולה מקצועי וענייני בין שני משרדי ממשלה; והרעיון שבכל פעם שמתכננים להעביר נתיב תחבורה כלשהו, זה ייעשה מתוך חשיבה מערכתית המתחשבת בצרכי הסביבה.

אם נמשיך בקו המהפכני הזה, יש שיתוף פעולה נוסף שאני מבקשת להציע: בין שרת החינוך לבין שרת המדע, הטכנולוגיה והחדשנות.

רגע לפני שהן פוצחות בתכניות העבודה שלהן, אולי מתוך תפיסת השינוי והריענון שמבקשים להוביל כאן, כל אחת מהן מוזמנת להתבונן על נקודות המאירות את חשיבות הקשר ושיתוף הפעולה ההדוק שחשוב לקדם בין שני המשרדים האלה.

שרת החינוך היקרה: בעשורים האחרונים בכלל, ובתקופת הקורונה בפרט, למדנו רבות על השונות והיצירתיות המרתקות הקיימות בנו. הן גורמות לכך שאין שביל חינוכי אחד המתאים לכלל האוכלוסייה. התנסויות שיהוו "חווית מפתח" בעבור האחד, לא בהכרח יגעו באחר. מכאן נובע, שחברה המעוניינת לאפשר התפתחות ושגשוג לאוכלוסייה הטרוגנית ורחבה ככל האפשר, חייבת ליצור בתוכה הזדמנויות חינוכיות מגוונות ככל האפשר. בהתאם לכך, התפקיד, המטרות והתהליכים המרכזיים של מערכת החינוך צריכים להבנות מחדש. הגיעה העת לעצב מחדש את כל מרכיבי המערכת, באמצעות בחינה מחדש של שאלות היסוד: מי הם הלומדים ומי הם המורים של ימינו? היכן, מתי וכיצד מתרחשת למידה אופטימאלית? מה באמת נכון וחשוב ללמד, ובעיקר - למה? מי כמוך יודעת שאת התשובות הפרקטיות לשאלות אלה, נכון למצוא באמצעות הקשבה ושיתוף השטח עצמו. כדי להצמיח לומדים פעילים, יצירתיים, אמיצים, היודעים לעבוד בשיתופי פעולה חדשניים, גמישים וברי קיימא, אנו זקוקים למערכת חינוך שתדגים זאת בהתנהלותה ובתכניה.

שרת המדע, הטכנולוגיה והחדשנות היקרה: אם יש תחומים חיוניים לקידומה של מדינה מצליחה ודמוקרטית, הרי שאלה תחומי משרדך. גם במקרה הזה, במהלך משבר הקורונה למדנו על בשרנו את חיוניותם לבריאותנו ולאיכות חיינו, באופן הכי מוחשי שיש. הם פועלים כמנועי הצמיחה המרכזיים בכל תחום, כבסיס ליכולתה של חברה לחקור, לפתח וליצור ידע ותוצרים בעבור עצמה ובעבור חברות אחרות שעמן היא נושאת ונותנת. חברה המוותרת על השקעה במחקר ובפיתוח חדשניים תמידיים של מדע וטכנולוגיה, פוגעת פגיעה אנושה ביכולתה לפתח שירותי בריאות, תעסוקה, חינוך וביטחון מתקדמים לאזרחיה. מומחים בתחומים אלה, כמו גם הבנה אזרחית רחבה של חשיבותם, חיוניים לקיומם של משק ותרבות משגשגים ומובילים בעולם המערבי המתקדם של המאה העשרים ואחת. במאה ה-21 יש בידינו יכולות מדעיות וטכנולוגיות חסרות תקדים. יכולות אלה מביאות עמן גם אתגרים רבי עוצמה. כדי שנוכל לשקול ולקבל החלטות מושכלות על דרכי ההתמודדות עם אתגרים אלה, ובכלל זה החלטות במה, כיצד וכמה יש להשקיע בחיזוק וקידום יכולותיה, אנחנו חייבים תשתית איתנה וצומחת של ידע ומקצוענות מדעית-טכנולוגית. בלי זה, אנו ניצבים בפני חשש אמתי של נתינת גורלנו בידיהם של קנאים, שרלטנים ובעלי אינטרסים זרים. במדינה המתהדרת בהיותה מדינת הסטארט-אפ, הגיע הזמן שמשרדך יזכה למקום המרכזי הראוי לו.


מכאן נובעת החשיבות הקריטית של שיתוף פעולה ביניכן, לקידום החינוך המדעי-טכנולוגי לכול, מרמת ההשכלה הכללית ועד להעצמת מומחים ועשייתם בתחומים אלה.

עד היום, לא ניתן היה לחשוב על שיתוף פעולה משמעותי מסוג זה. במקום להכיר ביתרונות של שיתופי פעולה, התפיסה המובילה של כל אחד משני המשרדים היא שהוא "לא נכנס לתחומי הסמכות של המשרד השני" (ציטוט מדויק). התפיסה הזו היא תפיסת הזנב שמכשכש בכלב, או במילים אחרות - בלבול בין מטרות לבין כלים להשגתן. סמכות היא כלי, לא מטרה: היא צריכה להיות מרכיב המחולק לפי מטרות היישום של תכנית אסטרטגית רחבה, שצריכה להיות נגזרת של טובת קידום המדינה והחיים בה; סמכות לא נועדה לקידום מעמדו של שר או משרד כזה או אחר. נכון שכששני חבלים נקשרים, כל אחד מהם מוותר במשהו על אורכו - אבל שניהם יחד, יוצרים עוצמה משמעותית יותר מזו שיכול ליצור כל אחד מהם לחוד.

לצערנו, זה לא ייחודי למשרדים שלכן בלבד: ניסיון העבר מוכיח שמשרדי הממשלה מתקשים לעבוד במשותף, בעיקר כשמדובר בנושאים שיש צורך לאזן בהם בין אידאולוגיות ובעיקר אג'נדות שונות לבין עובדות, נתונים ו - איך לא - תקציבים. יש בידיכן הזדמנות ייחודית לעשות שינוי אמתי, ולו רק על ידי כך שתשלבו ידיים באופן אחר מכפי שנעשה עד היום, כדי לבחון יחד באופן מקצועי וענייני את הדרכים והאמצעים שבעזרתם ניתן יהיה להציב במשותף את החינוך המדעי-טכנולוגי בראש סדרי העדיפויות הלאומי. בלי זה, החברה הישראלית כולה תהיה חסרה ובלתי מספקת. בפראפרזה על דבריו של ברכט במחזה "חייו של גלילאו": לא נוכל למנוע את המדע והטכנולוגיה מההמון, ולהמשיך לקרוא לעצמנו מדינה מתקדמת.

עכשיו תורכן.


הערת השועל: אפשר לבקש עוד משהו? בממשלה הקודמת, תפקיד ה"מנחים" קיבל רייטינג גבוה מדי. כל ראש ושר נהג להצהיר בטון רציני "הנחיתי את..." כלשהו. די. לא צריך "מנחים". עדיף עושים.