17 אפר 2016

רגע לפני שבת: הם חכמים מאיתנו. איזה מזל

מה שמאפשר למידה מסוג אחר, עדכני, אלה לא ברזלים או חיבור מהיר לרשת. אלה אנשים, שהמחויבות והמסירות שלהם לחינוך הם מעבר לטכנולוגיה זו או אחרת.


"I hear babies cry, I watch them grow,

they'll learn much more than I'll ever know

and I think to myself, what a wonderful world"

זאת תמצית התקווה לעתיד: הילדים שלנו הרבה יותר חכמים מאיתנו. איזה מזל.

השבוע הוזמנתי לתת הרצאה בפני חמישים תלמידי תיכון.

אצל רובנו, המשפט הזה מעורר "התנייה פבלובית" של הסיפור הבא: הגעתי לתיכון מסוים, לאולם כלשהו, עמדתי בפני התלמידים ומוריהם והתחלתי לדבר. אפשר להניח שתוך כדי, הראיתי מצגת. הגיוני גם שנשאלו שאלות, ניתנו תשובות, עלו ונדונו תובנות בקרב המקשיבים. נשארו תהיות, התקבלה הזמנה להרצאה נוספת. כשההרצאה הסתיימה, נכנסתי למכונית ונסעתי הלאה.

כל זה אכן קרה, מלבד פרט אחד: ההרצאה הועברה באמצעות ג'ימייל הנגאאוט. לא נסעתי לשום מקום. ישבתי מול המחשב שלי בסלון ביתי. גם התלמידים לא התאספו באולם/כיתה אחת, הם ישבו במקומות שונים בארץ. ההרצאה ניתנה במסגרת שילוב של שני פרויקטים – "פורום חתני נובל",יוזמה של עמי שטיינר לקידום לימודי המדעים, ו- "לראות עולם" – יוזמה של המורה תומר ברץ, הבונה קהילות למידה אינטרנטיות מבוססות שיחות וידאו.

הרבה כבר נאמר על למידה מבוססת אינטרנט, ופרויקטים רבים מאד צומחים בקרבנו – כאלה המאפשרים המשך למידה של מקצועות חיוניים, שמספר התלמידים הקטן בכל מקום לא מאפשר לפתוח עבורם כיתה; כאלה שמאפשרים למידה רוחבית, מונחית סוגיות ודורשת חקר; כאלה המאפשרים לתלמידים ולמורים מרחבי הארץ ללמוד ממומחים שונים, בלי תלות בגיאוגרפיה ובגמישות של זמינות; הכל נכון ומבורך.

נוסף לכל אלה, "לראות עולם" חשף היבט חיוני, שפחות מדברים עליו: לא צריך מאות מיליונים כדי שזה יקרה. חלק ניכר מהדברים האלה אפשר לעשות במשאבים ועם האמצעים הטכנולוגיים שכבר קיימים במערכת. מחשב, מקרן ורמקולים. הפלטפורמות האינטרנטיות עצמן הן חינמיות לגמרי – כל מה שהיה צריך, זו כתובת ג'ימייל. תוך כדי ההרצאה, הבחנתי בכמה תלמידים ששוטטו בטלפונים הסלולריים שלהם, ואז שאלו שאלות. לא, הם לא חיכו למחשבים הניידים/טאבלטים שהמערכת תספק להם מתישהו – הם פשוט השתמשו במחשב הנייד שכל אחד מהם מחזיק בכיס. זו היתה התגלמות הלמידה הרשתית: תוך כדי ההקשבה, הם כבר בדקו מושגים, חיפשו קישורים ובזריזות שרק הם מסוגלים לה, מייד אתגרו אותי – באמצעות צ'אט אונליין ובאמצעות דיבור מול המסך כאחד – עם תהיות ותובנות ראויים. סביר בהחלט להניח שחלקם שוטטו/צ'וטטו גם בנושאים שממש לא היו קשורים להרצאה, כפי שקורה בכל כיתה, בכל סוג של שיעור. אנחנו עשינו את זה עם פתקים, הם עושים את זה עם הסלולרי. למזלנו, ילדים הם ילדים. אבל בשורה התחתונה, זו היתה למידה מסוג אחר. והם הוכיחו שהם לא מחכים לנו עד שנואיל לספק להם את הטכנולוגיה הדרושה. היא כבר בידיהם, והם כבר מזמן יודעים כיצד להשתמש בה, הרבה יותר מכפי שאנחנו אי פעם נדע.

מבחינת המערכת, מה שבאמת אפשר את זה, לא היו הברזלים או החיבור המהיר לרשת. אלה היו אנשים, שהמחויבות והמסירות שלהם לחינוך הם מעבר לטכנולוגיה זו או אחרת – תומר, עמי, מנהלי בתי הספר (שחלקם באו להקשיב!), המורים והתלמידים עצמם. זה בהחלט מעורר תהייה לגבי האסטרטגיה שמערכת החינוך מובילה, בהנחה שיש לה כזו, כשהיא משקיעה ב"למידה באמצעות מחשב".

מידע וקישור לפרויקטים עצמם תמצאו ב:lirotolam@gmail.com או בדף הפייסבוק שלהם.