17 אפר 2016

לעקור את עצי הבאובב

אנחנו מפסידים בה, במלחמה הזו שיאיר לפיד טוען שאנחנו נמצאים בה. ואנחנו בשלב כל כך מתקדם של הפסד, שאם לא נתעורר עכשיו, מיד, הרי שמדינת היהודים צפויה להיזכר כמדינה שנכשלה כישלון מהדהד, מביש ונורא. ההבנה הזו החלה לחלחל מזמן, לזעוק בצופרים לפני שנה, להגיע ליום נורא כמו היום – ואנחנו עדיין לא מקשיבים. גרוע מכך: [ המשך קריאה ]


אנחנו מפסידים בה, במלחמה הזו שיאיר לפיד טוען שאנחנו נמצאים בה. ואנחנו בשלב כל כך מתקדם של הפסד, שאם לא נתעורר עכשיו, מיד, הרי שמדינת היהודים צפויה להיזכר כמדינה שנכשלה כישלון מהדהד, מביש ונורא. ההבנה הזו החלה לחלחל מזמן, לזעוק בצופרים לפני שנה, להגיע ליום נורא כמו היום – ואנחנו עדיין לא מקשיבים. גרוע מכך: אנחנו לא באמת עושים דבר.

במהלך צוק איתן, התלהבנו מקולה הבודד של בריג'יט גבריאל, לבנונית אמיצה שהופיעה מעל כל במה אפשרית וצידדה בישראל. בין שאר טיעוניה, הסבירה שהטיעון לפיו רוב המוסלמים הם שוחרי שלום הוא אולי נחמד, אבל אינו רלוונטי, כי לא הרוב הוא המבצע טרור – אבל הרוב הדומם הוא המאפשר אותו. כשהיא הוסיפה ואמרה, הנאצים החלו כקומץ, אבל הרוב הוא שאפשר את צמיחת הרשע, הרענו לה. אף אחד לא אוהב להביט באות הקין של עצמו, אבל אנחנו חייבים – וכשנתבונן היטב, מה נאמר כעת על עצמנו?

ילדים, היזהרו מעצי באובב, מזהיר דה-סנט אכזיפרי. אם לא תעקרו אותם כשהם עוד קטנים, הם יגדלו ויהרסו את כוכב הלכת שלכם. אנחנו לא עוקרים את עצי הבאובב. כי הבעיה אינה מי ששורף נער פלשתיני בעודו חי, ואינה מי שמשליך אבנים על אדם אחר, מתעלל בשוכני הוסטל כי הם מורידים לו את ערך הנדל"ן, דוקר את השונה ממנו, ולמרבה הזוועה – הבעיה אינה אפילו מי ששורף תינוק. הבעיה נעוצה במי שאינו מעניש את כל אלה במלוא החומרה. מי שמאפשר קיום משפט שונה לאנשים שונים, סופו שישרפו בחצרו תינוקות. איך אנחנו, דווקא אנחנו, מרשים לעצמנו לשכוח לקח שכזה??

אנחנו יכולים להמשיך לכתוב בפייסבוק על כמה אנחנו מזועזעים, ולהמשיך לתרץ לעצמנו ש"זה מה שהעם שלנו בחר", או להמשיך לומר שמדובר בקומץ ואנחנו שייכים לרוב הטוב שיהדותו וערכיו נכונים ולהצטלם עם תפילין או סידור ביד. אם נמשיך רק בכל אלה, המלחמה הוכרעה – ואנחנו הפסדנו. "קומץ המטורפים" ניצח.

ואני שואלת את עצמי, באמת שואלת – מה עושים עם זה. אז עכשיו, אמרו לי בבקשה חברי הכנסת היקרים – אתם, שכתבתם מאמרי דעה, ופוסטים, וציוצים, ויצאתם מהארון והזדעזעתם והתעטפתם בטלית במחשבה שחתיכת הבד הזו תקרב שלום בית וביקשתם סליחה מעדה או מגזר כאלה ואחרים – עכשיו, שכל זה לא עזר והביא אותנו לבוקר הנורא הזה – מה אתם מתכוונים לעשות עכשיו?